מדבר שור · פרק ל״ג, י״א

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

והנה מה שזכות אבות פועלת, ביחוד ברית אבות, כבר כתבנו במ"א שהוא ביחוד לקבל את המועט כמרובה, ע"כ אע"פ שמצד עצמנו לא היינו ראוים לקדושה גדולה כ"כ כענין השקלים, מ"מ זכות אבות פועלת ע"ז. וע"כ השרה הקב"ה שכינתו בתוכנו, להורות שראוי בישראל להעשות הכל לשמו הגדול, וזה מורה שכבר הם מוכנים לעלות בכל מעלות האנושיות ועוד למעלה הרבה מזה, וזהו כבוד גדול ורוממות מעלה גדולה לישראל. ויען שאי אפשר לשלמות האלהית שתחול כ"א כשכבר נגמרה השלמות האנושית, ע"כ נרמז ד"ז ג"כ ב"מחצית השקל בשקל הקודש", להורות שהחצי של חול הנוגע למדות טובות כבר נגמר ועלה בידינו, ודבר זה עוד אינו מספיק לפי עוצם המעלה עד שילוה לזה חצי הקודש. והנה ענין שכפה הקב"ה על ישראל הר כגיגית ואמר "אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם", לבד מש"כ בענין ההכרח לקבלת התורה, עוד נכון להאמר עפ"ד שענין הקירוב לפני הר סיני פעל להפסקת הזוהמא והיינו סילוק החסרונות, ונשלמו עי"ז השלמות האנושית. אך כ"ז הוא רק מעלה אל התורה הניתנת באור פני מלך חיים, שכלולה בתוכה תורת חיים, פי' הדרכה אל חיים הנצחיים, וגם אהבת חסד שהיא כלל ההשלמה האנושית. וכיון שהושלמו השלמות האנושית, הי' אפשר שיעלה על דעתם שכבר עלתה בידם השלמות המוכרחת לאדם, א"כ הרי השלמת התורה אינה כ"א מעלה נוספת, והנה אם יש בידו זאת המעלה מוסיף שלמות, וגם אם חסרה לו אינו יורד ממעלה האנושית כ"א מה שאינו בתכלית ההשלמה. אבל הקב"ה כרת ברית עם ישראל שכאשר יחסרו השלמת התורה ח"ו, ירדו ח"ו עד דיוטא התחתונה.
נחלת הכלל · Midbar Shur

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מדבר שור, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.