מדבר שור · פרק ל״ג, י׳

ויתכן להסמיך ע"ד מאמר ריש לקיש: "גלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו והיינו דתנן באחד באדר משמיעין על השקלים". והדבר צריך ביאור מאי יחש יש לשקלי המן אל מצוה זו דוקא, וכבר העירו המפרשים וגם אנחנו כתבנו בזה בע"ה במ"א. והנראה כי ענין עבד ד' כ' גדולי ישראל שיאות לומר רק אם תהיינה כל הפעולות לשם ד', אפי' הדברים הטבעים. שגדר העבד הוא גופו קנוי, וחייב לעשות כל מלאכתו ופעולותיו בעד אדוניו ואין לו לעצמו שום פעולה, אבל כשעושה רק פעולות מיוחדות בשביל אדוניו ושאר הדברים עושה בשביל עצמו, אין זה עבד כ"א שכיר בעלמא. והנה באמת לא יתכן כלל שתחול המכירה על ישראל, כי הכיבוש של כל מלך לא יוכל להועיל לקנות אותם ח"ו כי הם עבדי ד' ית' ושיעבודו קודם. אך כ"ז שייך רק כשעושים כל הפעולות לש"ש, אבל כשהפעולות הטבעיות עושים אותן מצד עצמן, א"כ הם כערך שכיר, וחל הקנין. ע"כ הקדים הקב"ה שקליהם, שקדושת השקלים פועלת שהכל נתקדש כראוי וכאילו נעשה הכל בקדושה. וזה נמשך מצד קדושת משרע"ה שהי' איש האלהי', שאנושיותו היתה ג"כ בשביל השי"ת, וד"ז הקנה לישראל בכללם, ע"כ ישראל בכלל הם עבדי השי"ת, ואין הקנין חל כלל, ו"כל כלי יוצר עליך לא יצלח". וי"ל שזהו פי' הפסוק: "כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי, זאת נחלת עבדי ד' וצדקתם מאתי נאם ד'". פי' אע"פ שנמכרת להשמיד ח"ו, "לא יצלח", "וכל לשון תקום אתך למשפט" כיון שכבר קנה אותם אחשורוש והוא מכרם, איך אפשר לעשות עול ו"דינא דמלכותא דינא" ו"מלכותא דקטלא חד משיתא בעלמא לא מיענשא", כי "זאת נחלת עבדי ד "'באשר אתם עבדים לד' ועבדים קנוים אינם נמכרים לאחר, כי שיעבודו קודם ובכל מקום בי גזא דרחמנא הוי. ובמה ניכר שהם עבדי ד', שאפי' "צדקתם" שהם נותנים מצד הרגש טבעם הוא "מאתי" מצד רצוני, א"כ אפי' כל הדברים הטבעיים עושים אותם לשם השי"ת. וזהו שהם נעשים רמים על כל, עד שא"א ח"ו עליהם שפלות העבדות, וזהו ג"כ נכלל בהרמת קרן שלעולם יהיו רמים, משועבדים רק לד' ית' לבדו "ואין עמו אל נכר", כי "יעקב חבל נחלתו", ו"חלק ד' עמו". והנה בכלל קדושה זו המורה "כי חלק ד' עמו" ביחוד, נכללו כמה ענינים, שמהם שאפי' המעשים הגופנים יעשו אצל ישראל על טהרות קדושת השי"ת, ועוד שאפי' המדות הטובות מעצמן כמו אהבת החכמה והמישרים, הכל יעשה לש"ש, ובכללם שכל מלחמותיהן של ישראל והגדלת מלכותן ואהבת הכלל יהי' הכל בשביל שם השי"ת, וזו המעלה אינה נדרשת מאו"ה כלל. ובשביל זה נאסר לישראל השיתוף, שבאמת ענין עבודת השי"ת הוא ליחד כל הפעולות לשמו, וד"ז א"א כ"א מצד קדושת ישראל, אבל אצל או"ה די שיעשו הדברים הטובים בטבע מצד היושר הטבעי, א"כ הרי קישור עבודתם אינה לד' לבדו כ"א מפני חק טבע יושר הנפש ג"כ.