מדבר שור · פרק ל״ב, ה׳

והנה לענין להודע מהפעולה על הפועל ית', התכלית של הנהגת הנס משונה מהנהגת הטבע. כי הנהגת הטבע עיקר השקפתה הוא בראשית ההשקפה לדעת כח הפעולה וגדלה, ואחר שנראה שלמות הפעולה, ממנה נביא ראי' על שלמות הפועל. אבל הנהגת הנס היא למען נראה את הפועל עצמו, לא רק אחרי שנדע גודל הפעולה. וזה הודיע השי"ת למשה כי זוהי תכלית הנהגת הנס, כדי להכיר בעולם את הפועל עצמו, לא רק מכח שלמות הפעולה, כ"א מצד שלמות עצמו ית'. ע"כ אמר "שמעה עמי ואדברה", הכונה שתהי' שלמות השגתך מדיבור פי בלא צורך היקש הפעולה, "ישראל ואעידה בך" כעדות שהיא "מפיהם ולא מפי כתבם" ולא מפי המתורגמן. "אלהים אלהיך אנכי", בשביל שאמרתי לך "נתתיך אלהים לפרעה", למסור בידך הנהגת הנס, אין הכונה שתהי' ההשגה ע"י התבוננות הפעולה להבין ממנה כח הפועל כי דבר זה אפשר ג"כ בטבע, אבל תכלית הנס היא שתדע שאני אלהיך, מיוחד לך בענין ידיעה מצד עצם הפועל, באין צורך אל הפעולה, שזהו הכבוד האמיתי שע"כ נקרא הוא ית' "מלך הכבוד". והיינו שאע"פ שהנהגת הטבע מסורה לפי הגילוי לחוקים איתנים, וזוהי שלמותם שנראה כאילו פועלים בעצמם, הנהגת הנס אע"פ שמסר השי"ת ביד עבדיו, זוהי תכליתה, שמעולם אינה מתגלה כ"א פועלת ברצון השי"ת. וזהו שתדע ש"אלהיך אני", ולא תפעול כ"א ע"י כח מיוחד בכל עת ניכר שמושפע בך על ידי, שזהו עיקר שלמות תכלית הנס, כדי לראות מעצמו כח השי"ת ולא להכיר בתורת ראי' והוכחה. וזהו שהי' רבי יהודה נותן סימנים במכות דצ"ך עד"ש באח"ב, ואמר במדרש שכך היו המכות חקוקות על המטה. מפני, שהכח שנתן השי"ת למשה הי' רק התחלת כח לעורר מצדו הדבר, כדי להכיר בעולם קרבת ד' אל יראיו, אבל תמיד הי' צריך לכח חדש מושפע ממנו ית'. ע"כ רק התחלת המכות היו כבר בכח המטה הנמסר לו, אבל בשלמותם הי' צריך השפעה חדשה, וזהו "אלהיך אנכי", כי זהו עיקר תכלית כל הניסים.