מדבר שור · פרק ל״ב, ג׳

והנה החוקרים אמרו שהנהגת הטבע שלמה מאד, וכן הוא בודאי מאחר שבחר בה הקב"ה להנהגה תמידית. אבל הנהגת הנס היא מתעלה עלי', מצד שאל הנהגת הטבע אין יחש כ"כ אל השלמת נפשו' האנשים, אבל הנהגת הנס אינה נפעלת כ"א ע"י שיהיו הפועלים אנשים ממולאי' בשלמות חכמה ועבודה שלמה להשי"ת שהיא הכבוד האמיתי. א"כ הירוס הטבע הוא עצם תיקון תכלית המציאות, ע"כ נקרא הקב"ה "מלך הכבוד", שתכלית מלכותו המתגלה בכל הבריאה כולה, עיקר תכליתה הוא הכבוד האמיתי שהוא כבוד הנפש שנמשך ממנה. ע"כ הזכיר ד' פרטים שבהם הנהגת הנס מצטיינת, וחתם בשמו של הקב"ה שהוא התכלית של כל ההנהגה הזאת. אמר שהקב"ה סוסו סופה וסערה, כלומר פועל באין צורך להדרגה כענין סערה הפועלת במהירות. וזה הכח נתן לאליהו, כמש"כ "ויעל אליהו בסערה", כי ההתהפכות מחומר בשו"ד למלאך אינה בהדרגה כ"א בדליגת המדרגות. הקב"ה לבושו עז, מתראה ע"י הנהגתו כי בדברו ית' יפעל נוראות, וכן נתן כח זה לישראל, שזהו ענין העז לפעול בפעולה חלושה לפי הנראה דברים גדולים. הקב"ה נתן שרביטו, שהכח הרודה על כוחות הטבע ועושה נגד חוקם הוא המטה והשרביט, ונתן למשה כח זה. והנה העטרה היא משכללת את המלך להורות שמצד השלמות הכל נכנעים אליו לא מצד הכח לבד, כענין "חוצפא מלכותא בלא תאגא", ע"כ התגא מורה על הכנעת העושים נגד טבעם ברצון מפני ביטולם אל השלמות הנמצאת בפועל הנס. וזוהי העטרה של מלך המשיח, שהעולם יתוקן במלכות שדי, ע"כ כל הכוחות הטבעיים וצבא השמים באהבה יבטלו חקם אל גזירתו ורצונו. אך תכלית הכל הוא השם כמש"כ "טוב שם משמן טוב", ע"כ בתחילת קביעות הנהגת הניסים שהוקבעה ע"י משרע"ה בירר את תכליתם, כדי שיהי' האדם בא אל השלמות הגדולה הזו, להיות נקרא בשמו ית' ע"י קדושת נפשו, ע"כ הקדים הקב"ה ואמר "ראה נתתיך אלהים".