מדבר שור · פרק ל״ב, ב׳

והנה הנהגת הטבע שאין כח היכולת של השי"ת ע"י השגחתו הפרטית ניכר בה, חלוקה היא מהנהגת הנס בארבעה פרטים מוכרחים. הא' הוא שהנהגת הטבע היא מוכרחת להיות בהדרגה, וא"א לה ללכת שתי פסיעות בבת אחת בדרך ההנהגה כ"א מסיבה לסיבה, והנהגת הנס, הולכת שלא בהדרגה כ"א לפי צורך תכלית הנס וענינו. כמו האדם אפשר לו להצטרע ולהרפא, אבל צריך הדרגה וזמן לשתי אלה גם יחד, אבל בהנהגת הנס נעשות בב"א, בלא זמן והדרגה. הב', כי הנהגת הטבע, צריכה לכל דרך פעולה לפי ערך הדבר הנפעל, כמו דבר גדול וכבד אינו נפעל כ"א מדבר יותר גדול ממנו. אבל מדת הנהגת הנס, נפעלים הדברים מסיבות קטנות, וע"י דיבור החלש נתעכבה הפעולה החזקה והנוראה של סיבוב השמש. והנה הפעולה שנפעלת מדבר שלפי הנראה אין בכחה הטבעי לפעול עי"ז, כ"א מפני כח סגולי הצפון בהדבר הפועל, הוא מפלאי הנס, אף אם תהי' הפעולה לעזור אל סדרי הטבע ולא נגד חוקם, כמו הפצת הפיח בכל ארץ מצרים ולהפכה לשחין, אשר אולי יש בזה איזו הכנה לענין השחין, אבל אין בכח זאת הפעולה לגמור הענין כלל, אלא בכח האלהי שבה. הג' הוא הכח הכללי של הניסים ללכת נגד חוקי הטבע, כקריעת ים סוף והעמדת השמש. והנה כוחות הטבע מתאמצים לעשות את תפקידם, אך כח הנס ברצון השי"ת גובר עליהם. והנה הכוחות השכליים המופקדים על הנהגת הטבע הם רוצים בהנהגתם, ע"ד שסירב השמש ביהושע עד שגער בו כדחז"ל במדרש, וכן נהר גינאי בר' פנחס בן יאיר. אמנם יש עוד מעלה, ד', והיא שכ"כ תגדל שלמות הפועל את הנס, עד שכל כוחות הטבע, ומנהיגיהם השכלים, ברצון שלם ירצו לבטל הנהגתם, מכח הכרת המעלה של הצדיק הפועל את הנס ברצון יוצרו. והנה כל אלה המדרגות הן בענין עצם הנהגת הנס, אבל התכלית היוצאת מכל אלה אינה נשלמת כ"א שימצא האיש השלם, שמצד דביקותו בהשי"ת ושלמות נפשו הקדושה הוא ראוי רק אל הנהגה עליונה כזאת שכח השי"ת ניכר בה לעין כל, וזוהי תכלית כל הניסים כולם. וכאשר ימצא אדם כזה, אז אין הניסים נעשים במקרה מפני כח חיצוני שנטפל אליו, כ"א מצד עצם קדושת נפשו המלאה הדרת קודש נכנעים כוחות הטבע כולם מאליהם.