מדבר שור · פרק ל׳, ו׳

והנה השלמות תלוי' בשני ענינים, הא' בדעות, שתהי' האמונה קבועה מאד בלב ובכל עקרי האמונה בידיעת שלמותו ית', והשנית במעשים, שיהי' הכל ע"פ רצון השי"ת. וזהו ענין שני פסוקי היחוד, נגד קבלת האמונה בשלמות הוא "שמע ישראל ... ד' אחד", ונגד המעשים לעשותם כפי רצונו ית', שזהו ענין מלכותו שיהי' שומע למצותיו "אי אמר מלכותא עקרנא טורי עקר טורי", והכל מפני שראוי לעשות בפועל כל היוצא מפי מלך, ע"ז נאמר "ברוך שם כבוד מלכותו". והנה הם שראו שמתחילה התחיל לומר "אשר יקרא אתכם באחרית הימים", היינו ענין הקץ וההשלמה העליונה הדרושה לו, ואח"כ חזר, אמרו "יודעין אנו מה בלבך", שמא ח"ו תחשבנו שאין אנו ראוים אל ההשלמה ההיא מצד חסרון אמונה חלילה, אמרו "שמע ישראל". השיב יעקב שלא חסרון אמונה הוא העיכוב כ"א השלמת המעשים, ע"כ אמר בלחש "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". והנה שלמות המעשים אינה כלל כ"א ע"פ התורה, וזהו אפשר רק אחר קבלת התורה, ע"כ אמר הקב"ה זו המידה אינה שלך, כי שלמות המעשים של ישראל לא תבא באפשרות כ"א אחר קבלת התורה, גם אז יהי' הגמר ע"י השי"ת כדי שיהיו לעולם עבדים. והנה אע"פ שנעלם הזמן מאבינו ע"ה, מ"מ הי' אפשר לסדר להם הדרכים של ההשלמה כדי שיקבע הדבר שהם בעצמם יגיעו אליה, ותהי' עיקר העבודה לעתיד לבא רק ע"פ דרך האהבה. אבל רצון השי"ת והתכלית האמיתית שתהי' גם לע"ל שלמות העבדות מצורפת אל האהבה. וזהו שנאמר במשל שראה את המלך למעלה ממנו, שהכיר רוממותו ומעלתו ית', ע"כ הפליג מעיקר הענין וראה שאדרבא זוהי השלמות שיהי' הגמר ביד השי"ת. ע"כ הזהיר אותן על כבוד המקום ב"ה, כדרך שכבדתי אני ואבותי שעבדו בדרך העבדות וההכנעה, כמו שאמר: "קטונתי מכל החסדים וגו'" ואברהם אבינו אמר: "ואנכי עפר ואפר", ויצחק פשט צוארו ע"ג המזבח אע"פ שהיתה המצוה ע"י אביו וזהו מורה ההכנעה מדבר ד' ית', שאברהם ע"ה שבעצמו שמע אצלו מורה אהבה, אבל אצל יצחק מורה הכנעה. ע"כ ראוי שיהי' גמר השלמת ישראל ע"י הקב"ה, כדי שתהי' דבקה עם ישראל שלמות הבושה והעבדות לפניו ית'. וזהו משאה"כ: "דברו על לב ירושלם וקראו אלי"' אע"פ שלא תהי' עדין מוכנת וראוי' תקראוה, "כי מלאה צבאה" ובאה אל השלמות, "כי נרצה עונה" ע"י היסורין. אבל השלמות היא מצד "כי לקחה מיד ד' כפלים בכל חטאתי "'שהיא כדי להכשירה אל רוממות מעלתה זאת, לקחה מיד ד' אע"פ שלא הכשירה מעצמה, אבל זוהי מעלה גדולה לה שהשי"ת יקים אותה, וכמש"כ: "ואומר לך עבדי אתה".