מדבר שור · פרק ל׳, ה׳

והנה דרכם של הקדושים ההולכים לפני ד' תמיד, שישתדלו בעצמם בתיקונם, ולא לאטרוחי כלפי שמיא. ע"כ יעקב אבינו רצה, שיהי' נקבע בישראל שתכלית המעלה, זו של אהבת השי"ת הנצחית, יהיו קונים בעצמם ע"י השתדלותם. וזהו שבקש לגלות את הקץ, היינו להודיעם את תכלית המעלה למה הם צריכים להגיע באופן שיהי' אפשר להבין, ולקבל על עצמם דוקא שהם יגיעו ע"י מעשיהם אל זאת המעלה. אמנם ראינו רצון השי"ת, אע"פ שתכלית בריאת העולם בבחירה היא כדי שלא יהי' נהמא דכיסופא, מ"מ על ישראל אמר הנביא: "למען תזכרי ובושת ... בכפרי לך לכל אשר עשית". גם צריך להבין מה שהיתה קבלת התורה באונס דוקא, והרי הי' אפשר להיות ברצון, גם לא מצינו שלא רצו לקבלה. אבל תוכן הענין, שיש בשלמות האדם מעלה היוצאת מתוך החסרון, כענין דברי חז"ל: "מפני מה לא נמשכה מלכות בית שאול, מפני שלא הי' בו שום דופי". כיון שתכלית האדם היא שעם גודל האהבה אל השי"ת יהי' מאד נכנע לפני הקב"ה ושיכיר תמיד הכנעתו מלפניו. וזהו בעצמו מעלה גדולה, כי הוא תכלית ידיעת האמת, שהאמת האמיתית היא שעם כל מעלת האדם היותר נשגבת מ"מ הרי אינו כדאי והגון להיות נקרא עבד ד'. ע"כ רצון השי"ת שיהי' לישראל תמיד הכרת השיעבוד אל השי"ת מצד יראה, לבד מעלת הבן שיש להם שהוא מצד אהבה. ע"כ היתה קבלת התורה ע"פ כפיית הר כגיגית, להורות שזהו, הוא עצמו, הוא חלק מן השלמות, להכיר שלבד האהבה ראוי שתהי' משורשת יראה, ועם גודל הקירוב שהשי"ת מקרב מ"מ יהיו יודעים שעבדים אנחנו לו ית'. וזהו עצמו טעם רצון השי"ת שגם בגאולה העתידה לא ימתין עד שיגמר כל התיקון כולו ע"י ישראל, כי אז כיון שהם עצמם היו גורמי התיקון היו רק אוהבים, אבל לא היו מכירים כ"כ ענין עבדות להשי"ת, ותכלית האמיתית היא להכיר עם האהבה ענין העבדות וההכנעה. ע"כ ימהר השי"ת לגאול בלא הכנת ישראל כענין "אבן די לא בידין", ויהיו יודעים שעם האהבה צריך שיעבוד והכנעה יתירה. וכיון שכן א"א כלל לגלות את הקץ, כיון שרצון השי"ת למהר ולהחיש קודם זמן התיקון ע"פ ההדרגה, וד"ז ליבא לפומא לא גליא אימתי יגיע זה הזמן. ע"כ הורו אותנו חז"ל במשל העבד שרצה לעשות את בניו בני חורין, היינו שיהיו עובדים את המלך רק מאהבה ולא מצד הכרח, "עמד לו למעלה הימנו" פי' שהכיר גדולת המלך איך הוא נשגב ומרומם ממעלתו, עד שהשלמות האמיתית היא דוקא להיות עבד משועבד לו, ע"כ הפליג בדברים אחרים. וזהו שאמרו "ויקרא יעקב אל בניו", וא"ל הקב"ה לבניך אתה קורא ולי אין אתה קורא, כי לא קרא אל השי"ת שתהי' ההשלמה העתידה הנצחית לישראל מצדו, כ"א קרא לבניו שיהיו הם המכינים.