מדבר שור · פרק ל׳, ב׳

השאלות בדברי המאמר הנפלא הזה רבו. אך קודם כל ראוי לחקור מה היתה כונתו של אבינו יעקב ע"ה במה שרצה לגלות את הקץ, ומה טעם יש במניעת הדבר. גם ראוי לבאר איך המשל דומה לנמשל, במה שאמר שיעקב אבינו ע"ה בקש לגלות והעלים הקב"ה ממנו, להעבד שבקש לגלות לבניו האוני שלהם ונגלה לו המלך, הי' לו לומר שהסתיר המלך ממנו והטמין ממנו האוני. ועוד איך יתכן המשל של עשיית בני חורין, וכי ח"ו בקש יעקב אבינו ע"ה לשחרר את בניו מעול מלכות שמים בידיעת הקץ, ודאי לא היתה כונתו כ"א שיוסיפו עי"ז בעבודת ד'. גם מה אמר לבניך קראת ולי לא קראת, וכי לא התפלל אבינו ע"ה וקרא בשם ד' כמה פעמים, רק אז הי' זמן הצואה וראוי שיקרא לבניו, ומה תפיסה היא זו לי לא קראת. ועוד כיון שלא הי' רצון ד' ית' לגלות הקץ ועי"כ העלים ממנו, א"כ למה הי' צורך להגלות עליו ולומר לו. גם ראוי לבאר יחש שמע ישראל וגו' ובשכמל"ו בלחש לענין זה. אע"פ שידועה תכלית הגלות, וכל המון הצרות שעברו ועוברות על נחלת ד' הוא מפני חטאינו ועונות אבותינו, אך אם הי' הדבר רק כדי להתם חטאת אז ודאי כבר בא הקץ ולא נתארך כ"כ. אך הכתוב אומר: "נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם", ומסיים "כי לקחה מיד ד' כפלים בכל חטואתיה". והדבר יפלא מאד, וכי חשוד קוב"ה ח"ו להוסיף על הפרט ומכש"כ על הכלל יותר ממדת חטאיו, הלא הוא רב חסד, ועוד הוא נותן עצות איך להקל עונש ע"י תמורה ותקונים רבים של דרכי חמלה הממלאים את משפטיו ית', כמו "ברא מזכה אבא" ו"מקצת נפש ככל הנפש" שבדברי חז"ל כמו שהעיר בזה החסיד במסילת ישרים. אבל חלילה לו ית' לענוש את החוטא יותר ממדת חטאיו, ואיך יאמר "כי לקחה מיד ד' כפלים בכל חטאתי". וחז"ל אמרו במדרש: "חטאו בכפלים, ולקו בכפלים, ומתנחמין בכפלים. חטאו בכפלים 'חטא חטאה ירושלם', ולקו בכפלים 'כי לקחה מיד ד' כפלים', ומתנחמין בכפלים 'נחמו נחמו עמי'". והדבר יפלא, איך ישוער ענין חטא בכפלים, וכי יש מדה שראוי לחטא בה עד שנאמר שמי שהכפיל חטאיו במדה זו כבר חטא בכפלים. הרי כל חטא הוא יציאה מהראוי, ומי שמרבה לפשע יצא מן הראוי יותר, ואין הדבר נערך כ"א ביותר ופחות ולא בערך של כפלים שאין שייך כ"א בדבר שיש לו ערך ידוע ראוי שיתכן לומר הכפל מהראוי. ועוד איך אמר ע"ז "ולקו בכפלים", הרי כיון שהי' החטא בכפלים עכ"פ ראוי הוא שיהי' העונש בכפלים נגד החטא, א"כ שוב א"ז כפלים. ופירוש הדבר הוא ע"פ מה שאמר הכתוב: "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם", אע"פ שחז"ל פירשוהו לענין הפרעון מעט מעט, מ"מ יש בזה ג"כ ענין פנימי. שאם היו ישראל עומדים רק במעלה פחותה, עד שלא היו צריכים לבא למדרגה גדולה של אהבת ד' האמיתית אשר להם יאתה באשר המה בנים למקום כמש"כ: "בנים אתם לד' אלהיכם", וזהו החילוק שבין בן לעבד שהבן רחים לאבוהי ועובד מאהבה גמורה את אביו מדבקות נפשו עמו, אז כבר בא הקץ כי כבר לקחו ישראל פרקופא בחורבן הבית שבאמת הוא המשכן על עונותיהם של ישראל. אלא מפני שהחטא גורם ג"כ ריחוק האדם מבוראו וישראל צריכים לזכות לאהבת ד' האמיתית, ואהבת ד' האמיתית כשתקבע בלב תהי' ברית עולם עד שלא תזוז מלבבם לדורות עולם. וזוהי הברית החדשה שאמר הנביא יחזקאל שיכרות ד' ית' עם ישראל שלא תופר, היינו קביעות טבע האהבה בלב, כמו שנקבעה קביעות הקדושה הכוללת בקריאת שם ד' על האומה בכלל, כן וביתר עז יקבע השי"ת טבע האהבה על לב עם ד' עד שלא תזוז מלבבם ומלבב בניהם ובני בניהם עד עולם. והנה צריך לבא למדרגה הזאת של האהבה האמיתית הנצחית שתהי' קבועה בלב לדורות עולם, זה צריך מירוק גדול מאד שלא תשאר בלב שום טינא נסתרת ח"ו, שלא יחזור ויתעורר ויתקלקל הדבר ח"ו באיזה דור מהדורות, ורצון השי"ת שיהי' הדבר נצחי וברית עולם. וזהו פי' הכתוב "רק אתכם ידעתי" לאהבה "מכל משפחות האדמה", א"כ תכלית שלכם היא אהבת ד' האמיתית, "על כן אפקוד עליכם" ביתר שאת במוסר גדול, "את כל עונותיכם", לרבות לא כפי ערך החטא לבדו, כ"א כפי המדה הדרושה לטהר את הלב מזוהמת החטא להביאו אל קדושת האהבה האמיתית של הקב"ה. וזהו ענין חטאם בכפלים, כי כל האומות כשהם חוטאים אין חטאם נחשב כ"א לפי ערך החטא לבדו, אבל ישראל שתכליתם היא להיות דבקים בד' באהבה אמיתית, הנה לבד קלקול החטא, אפי' אחר שכבר יטהר החטא ע"י מירוק של יסורין, מ"מ הרי מתרחקים עי"ז מאהבת ד' ית', ע"כ חטאם הוא כפלים. וממילא צריכים להלקות בכפלים, לא כדי מירוק החטא לבדו, כ"א כדי מירוק החטא וטהרת הלב לאהבת ד' ית'. וכיון שתכלית היסורין כדי לעשות ב' פעולות, לכפר החטא ולהביאם לקדושת אהבת השי"ת האמתית שהיא התכלית העולה על כל, ע"כ הם מתנחמים בכפלים, בכפרת העונות כמש"ה: "אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך וגו'", ובקדושת השי"ת השורה עליהם לעולם אחר גמר מירוק הגלות ע"י האהבה הגדולה הנצחית שתהי' קבועה בלבבם. וזהו פשוטו של מקרא "כי לקחה מיד ד' כפלים בכל חטאתיה", כדי שלא לבד החטא יכופר, כ"א עוד תזכה לאהבת עולם, וברית עולם שלא תופר עוד עד עולמי עד. אך מה שדייק לומר "כי לקחה מיד ד ,"'ולא אמר סתם כי הוכתה או נוסרה כפלים בכל חטאתי' וידענו שהכל בהשגחה פרטית מאתו ית', גם מה שאמר "דברו על לב ירושלם וקראו אליה", מהו ענין הדיבור והקריאה, ומהו "מלאה צבאה" ו"נרצה עונה" דלכאורה הכל א', יש בזה ענין פנימי.