מדבר שור · פרק ל׳, א׳

במדרש תנחומא: '"ויקרא יעקב אל בניו', זה שאמר הכתוב 'מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח', הכתוב מדבר ביצחק ויעקב ששניהם בקשו לגלות מסטורין של הקב"ה. יצחק כתיב בו 'ויקרא את עשו בנו הגדול', בקש לגלות לו את הקץ והעלים הקב"ה ממנו. יעקב בקש לגלות לבניו את הקץ שנאמר: 'ויקרא יעקב אל בניו וגו''. למה הדבר דומה לעבד שהאמינו המלך כל מה שבידו, בא העבד למות, קרא לבניו לעשותן בני חורין ולומר להם היכן דייתיקי שלהן והאוני שלהן, ידע המלך הדבר עמד לו למעלה הימנו, ראהו אותו העבד (כצ"ל לע"ד ומה שכתוב בתנחומא לפנינו המלך ט"ס הוא) והפליג את הדבר שהי' מבקש לגלות להם, התחיל מדבר העבד לבניו בבקשה מכם אתם עבדיו של מלך הוו מכבדין אותו כמו שהייתי אני מכבדו כל ימי. כך 'ויקרא יעקב אל בניו' לגלות להן את הקץ, נגלה עליו הקב"ה א"ל לבניך אתה קורא ולי לאו שכן ישעי' אומר 'ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל'. כיון שראה אותו יעקב התחיל אומר לבניו בבקשה מכם הוו מכבדים להקב"ה כשם שכבדוהו אני ואבותי שנאמר 'האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו', אמרו לו יודעין אנו מה בלבך, ענו כולם 'שמע ישראל וגו'', כיון ששמע מהם כך מיד 'וישתחו ישראל על ראש המטה' התחיל אומר בלחש ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אמר הקב"ה 'כבוד אלהים הסתר דבר וכבוד מלכים חקור דבר' אין המדה הזו שלך, 'הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר'.