מדבר שור · פרק כ״ז, ג׳

והנה שלשה עיקרים אנחנו צריכים להעמידנו על האמת בידיעת דרכיו ית' בעולם ובבריאתו. הא', לסלק מאתנו שיבוש דעת הטוענים בקדמות העולם. הב', גם כשנודה שנמצא אחר שלא הי', לדעת שנמצא ברצון השי"ת, לא מצד חיוב והכרח חלילה, רק מרצונו ית' וחכמתו. והג', כי כל הנמצא, הכל מעשיו והכל לתכלית טובה, ואין חסרון כלל במציאות מצד טבע החיוב, כי אין טבע חיוב לחסרון מצד עצמו, וכל החיובים אינם נמצאים כ"א מצד שהמציאם ית"ש ברצונו. ואם נמצא חסרונות לפי השקפתנו, נדע שנעשו לכונה של טובה גדולה, ואין אנו מכירים איך שהוא דרך השלמות, שיהיה הטוב האמיתי המרומם מתגלגל דוקא ע"י זה האופן. והנה להורות שהכל מחודש ממנו ית' באה השבת. ולהורות כי הכל ברצונו נברא לא בדרך חיוב והכרח באה מצות תפילין, שהשי"ת צונו ללכת בדרכיו, ויהיו דבריו וקדושתו לאות על ידנו כנגד הלב, ועל הראש כנגד המוח, להורות שהשלמות תבא לנו ע"י רצוננו החפשי שנטהו לטוב. וכיון שכל השלמות היא ודאי ההליכה בדרכיו, וההדמות אליו ית' כפי האפשרי, נדע ג"כ שהמה דרכיו ית' לעשות הטוב, שהוא המציאות כולה שהעיד עליה ית' שכל אשר עשה הוא טוב, מצד רצונו וחפצו ית' להיטיב. ובאה מצות מילה, להורות אותנו על העיקר הגדול המשלים אלה העיקרים, והוא שאין מציאות כלל לחסרון מצד טבע החיוב, רק כל חסרון הוא בכונה לתכלית טובה. והעד ע"ז שאם הי' החסרון הטבעי מצד טבע החיוב לא הי' ענין כלל לסלקו, אבל כיון שנברא לכתחילה כדי לסלקו, וכדי שתהי' השלמות יותר גדולה ע"י מה שיהיה חסרון במציאות ויסולק, ממה שלא הי' החסרון במציאות כלל, ע"ז באה מצות מילה לסלק החסרון הטבעי שהיא הערלה. ולהורות נתן שאין לנו כלל חסרון מחויב טבעי, מצד עצם טבע החיוב, כ"א הכל במאמרו ית' וברצונו והכל לתכלית טובה ונשגבה. ע"כ באמת מצות מילה כוללת את שני האותות האחרים שהם שבת ותפילין, שכיון שאמרנו שאין שם מציאות לטבע החיוב, רק אפי' כל החסרונות שנראים מוכרחים מצד טבע החיוב של החומר, מ"מ הם רק בכונה ולתכלית טובה ונשגבה, א"כ ממילא מוכרח שהעולם מחודש, ושמחודש רק מרצונו ית'. ע"כ בתחילה נתן ברית מילה בכלל על כל אלה הג' עקרים, ואח"כ נתפרשו לישראל, כי כל אחד מהם הוא מעלה מיוחדת בפני עצמה בקנין הנפש באושר האמיתי. ואפשר שלזה תרמוז שי"ן של תפילין שהיא הלכה למשה מסיני כדחז"ל, ג' הראשין על אלה הג' העקרים הבאים משלש המצות שהן אותות, והשי"ן של ד' ראשין היא על הוראת מציאותו ית' שהוא עיקר הכל, שנמשך מזה בבירור גמור וידיעה מעולה. ויש לרמוז כמין חומר בתיבת שבת, ש"בת ב"רית ת"פילין, שמקיבוץ כולם תצמח התכלית האמיתית אלא שכל אחד מהם כולל כולם לפי האמת הברורה.