מדבר שור · פרק כ״ז, ד׳

והנה הכרת השי"ת על זה האופן, היא בודאי רק מורשה קהילת יעקב, ושורש קדושת ישראל דבקה באמונתם המיוחדת להם, מה שלא עשה כן לכל גוי. כי ע"י הידיעה שאין שם טבע החיוב כלל, רק הכל יד ד' עשתה זאת, ואפי' כל חסרון הנראה, הכל נעשה כדי שתבא ממנו התכלית הטובה האמיתית, המכוונת מראש, א"כ א"א לטעות שע"י בחירת האדם מצד היצה"ר יסלף ח"ו דרכו של יוצר בראשית בחסרון שלא יוכל להמנות. ע"כ כיון שבחר השי"ת בישראל, והבטיחם ע"י עבדיו הנביאים כולם בברית עולם, א"א כלל לומר שיהי' שינוי לדבר ע"י הגברת היצה"ר, שהרי אין היצה"ר כ"א חסרון שברא השי"ת בעולמו, ואינו יוצא מגבול תכליתו שחקק לו ית', א"כ ודאי הוא שלא יהרוס כונתו הקדומה, רק עצת ד' היא תקום. ולאמונה זאת אין חלק ונחלה לשום אומה ולשון, כי היא דבקה בברית הקודש, שהיא רק לישראל עם קרובו. והנה אנו מצווים להטיב ג"כ בהשלמות האמיתית לכל באי עולם, להודיעם כבוד שמו ית', אבל אין אנו מצווים עליהם כ"א על השלמות הטבעית. והנה השלמות הטבעית ימצאו בה ג"כ חסרונות טבעיים, ודי להם בהכירם שהוא ית' ברא את העולם והוא משגיח עליו ומשלם לכ"א כדרכיו, אע"פ שלא ישיגו איך שאין שם טבע החיוב. וכיון שא"א להעלותם למעלה יותר רמה מזאת ההכרה, ע"כ אין חיוב להם בעבודת ד' ג"כ רק כענין המשפט הטבעי. ואם יש דברים שהי' בהם ענין שלמות אבל החסרונות הטבעיים אינם מניחים אותם להוציאם לפועל, אינם חייבים בזה, כי ע"פ השגתם הרי גם דרכיו ית' הם להשלים הדברים כפי האפשרי, אע"פ שישארו בהם אותם החסרונות הטבעיים, א"כ "האנוש מאלוה יצדק" ואין חיוב יותר מזה גם לעובד היותר שלם אצלם. והנה אי' במדרש על "כחום היום" "אותו היום שכתוב בו: 'הנה היום בא בוער כתנור'", ובאמת האי קרא בענינא דתחיית המתים כתיב, כדכתיב: "ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי וגו'" וכדחז"ל שאלו ואלו חיים "אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם". ואמונת תחיית המתים תלויה מאד בעיקר הגדול הזה, שיד השי"ת בכל משלה ואין שום חק במציאות העומד לפניו, רק כל החוקים אינם נמצאים רק בהיות רצונו ית' בהם. כי הדבר כבר נודע כי לפי טבע הגוף הוא מנוע מן השלמות, גם הקיום הנצחי אינו לפי חוקו וטבע חיובו. א"כ אחרי מחשבת טבע החיוב תהי' תחיית המתים, כענין שהורו לנו חז"ל שמתים שעתיד הקב"ה להחיותם אינם חוזרים לעפרם, דבר סתור מצד התכלית ומצד האפשרות. מצד התכלית הוא כיון שטבע הגוף להיות משולל מן השלמות ולגרום עוד ערבוביא בשלמות הנפש, א"כ לאיזו תכלית יכניס השי"ת עוד את הנשמה הקדושה אל תוך הגוף כדי לבטלה משלמותה. ומצד האפשר כי הלא כל מורכב סופו להפרד ע"פ טבע החיוב, א"כ איך יהי' גוף בקיום נצחי. אבל עיקרן של דברים שסוד ד' אשר לישראל עם קרובו מוציא אותנו מידי כל הבלבול, כי כל זה הפלא בא להשלים אותנו בעומק יכולת השי"ת הבלתי בע"ת כלל. ע"כ דבר זה שהגוף הוא מנוע מן השלמות ומונע את הנפש מן השלמות, אינו חסרון מוכרח בערך יכולתו ית', כ"א חסרון נברא בכונה ועתיד להשתלם. ויברא הגוף בעת תה"מ בתכונה כזאת שעוד יועיל ויטיב לההשלמה העליונה של הנפש, גם יהי' קיים לעד בגזירת השי"ת שיעביר ממנו חסרון הכליון שגזר עליו ברצונו, לא מצד הכרח הטבע כהשערת השכל האנושי הבלתי יודע כ"א לשער את אשר לפניו ולא מה שהוא ממפלאות תמים דעים ית"ש.