עוד אמרו חז"ל במדרש: '"הולך צדקות' זה אברהם וגו', 'מלך ביפיו תחזינה עיניך' 'וירא אליו ד''". יש לדקדק למה תיאר ראיית הכבוד האלהי שבמראה הזאת בתואר "מלך ביפיו". ונקדים מאי דאמרינן במדרש שם פ' לך לך על פסוק "אני אל שדי": "ר' נתן ור' אחא ור' ברכיה בשם ר' יצחק, 'אני אל שדי', אני הוא שאמרתי לעולמי ולשמים די ולארץ די, שאילולא שאמרתי להם די עד עכשיו היו נמתחים והולכים", וצריך להבין למה הוצרך להקדים דבר זה למצות מילה. ונקדים לבאר למה היא מצות מילה האות בין השי"ת ובין ישראל, ולמה א"א לתורה מבלעדה וכעובדא דבניו דתלמי המלך. והנה מצינו עוד שתי מצות שהן נקראות אות, והן שבת ותפילין, וראוי שיובן ענינן ע"ד אחד, שיהיה ענין כללי אחד שיש צורך בו לכל אחת מהנה, וע"י שלשתן ישלם הענין. ואשר אחזה אנכי בעניי הוא שענין אלה המצות הוא להודיע אותנו ענין א' מהכרת אלהותו ית' ודרכיו בבריאה ובהנהגה, מה שלא יודע ע"פ השכל האנושי, ומזאת הידיעה תצאנה תולדות גדולות, עקרי אמונה ועקרי תורה ועבודה. תוכן הדבר הוא מה שעמדו המעיינים בראותם את המציאות הזו שברא אלהינו, והנה יש בה דברים נשאים טובים ומועילים, מורים על טובו ויכולתו חכמתו ורחמיו על בריותיו, אבל נמצא בה ג"כ חסרונות גדולים ורעות רבות. ואלה הדברים הרעים צריכים פשר, איך יהיה ענינם, ואיך יצאו אל המציאות מהאל הטוב, אשר לא יגורהו רע ורק טוב וחסד יחפוץ. והנה השכל האנושי גזר אומר, אמת הדבר שהשי"ת רק טוב יחפוץ, וטוב יפעול, אבל יש טבע חיוב קיים מצד עצמו, ומזה באו החסרונות, לפי טבע החיוב של הגוף למשל ימשכו החולאים, וכיו"ב בשאר חסרונות שבמציאות. אבל לדעתי העניה אין ראוי כלל להסכים לדבר זה, כי למה נגביל חק יכולתו ית', לשום לה מעצור מפני טבע החיוב, וכבר יש בידו לשנות כל ההויות הטבעיות, א"כ יש בידו ג"כ להפוך מה שנראה לנו מענינו מחויב. ולדעתי אין במציאות מופת לדבר זה שיהיה טבע מחויב מצד עצמו, כי ראוי לומר שרק עצת ד' היא תקום, וכמו שאמר הכתוב "וכל חפצי אעשה", וכל הטבעיות וכל החוקים שבהם וכל החיובים, אינם באים כ"א מצד רצונו העליון ית' שגזר עליהם שיהיו. אבל פתרון הרעות הנופלות במציאות אינו כלל מפני טבע החיוב, כ"א סוד אלהי כמוס בהן מה שא"א לנו להשיגו כלל, איך כל הרעות הללו תהיינה טובות מוחלטות ורמות. והרעות שבטבע האנושי ביצרו ומזגו, זהו ג"כ למופת שלא מצד טבע החיוב הן באות, רק בכונה מכוונת מיוצר בראשית ב"ה, כי הוא ידע יצרינו, כדי להרבות לנו שכר על תיקונו והעברתו.
מדבר שור · פרק כ״ז, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Midbar Shur
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדבר שור, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
