מדבר שור · פרק כ״ד, ז׳

והנה בנס חנוכה נרמז ג"כ כי כל אומה צריכה זכות מיוחדת מצד כללותה זולת זכות הפרטים, שהרי אפשר לפרטי האומה שיתעלו מאד והכלל יעמוד בשפל המדרגה, ע"כ צריכה זכות כוללת לבד מזכיות הפרטים. והנה כ"ז שהיו ישראל בארצם היו זכויות כוללות מצויות להם כמו המקדש וקרבנותיו וכיו"ב, אבל בגלות שנתפרדה החבילה זכויות כוללות הן דבר יקר מאד להמצא. והרי מדת השי"ת היא ע"פ המשפט, א"כ יהי' ח"ו למדת הדין פתחון פה במה יזכו אלה לשוב לשלמות כללותם כיון שזכויות כוללות אין אתם. לפיכך נתן השי"ת כח נשגב בזכויות הכוללות שתהיינה עומדות בצביונן ג"כ אחרי ביטול קישור הכלל, ואותו הכח שפועל בקישור הכלל ביהמ"ק וקרבנות פועלות ג"כ התורה והתפילה וכיו"ב. וזהו נס של פך השמן שהי' חתום בחותמו של כה"ג, כי הכה"ג מורה על הזכיות הכוללות והי' חתום בחותמו, אע"פ שהי' מעט עשה השי"ת להפליא שנמשך אורו משך גדול, לרמז שכמ"כ נרם של ישראל ימשך לעד עד שיופיע כבודו ית' בתוכנו וישיב שבותנו ויבנה בית תפארתנו, שאז זכיות כוללות תהיינה מצויות לנו. וזה שנרמז בפ' בהעלותך במדרש שנחם השי"ת לאהרן שנרותיו יהיו קיימים לעד ע"י החשמונאים, שהכונה שהסגולה הכללית תעמוד לעד עד יבא שילה, שאז תערב לד' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם. ותתבאר עפ"ז פלוגתא דבית שמאי וב"ה, דמר סבר מוסיף והולך משום מעלים בקודש ואין מורידים ומ"ס פוחת והולך כנגד פרי החג. דכמו שביארנו מרמז נס השמן על זכיותיהם של ישראל, שאע"פ שמצד הגלות הן מעטות בכמות, מ"מ חשובות תהיינה לפניו יתברך להוציא על ידן את שלמות הגאולה מן הכח אל הפועל. והיינו משום שבאמת הסגולה כבר מוכנת ועומדת אלא שצריך להוציאה מן הכח אל הפועל, מצרף השי"ת ג"כ את המחשבה למעשה ונותן כח וקדושה במצות מעטות לפעול מה שראוי לפעול. והנה אם נשקיף על הזכיות של כל דור ודור בפ"ע, הלא הדורות מתמעטים והולכים בעוה"ר וא"ל יום שאין קללתו מרובה מחבירו, א"כ ראוי לעשות זכר הנס דוקא בענין שמתמעט והולך, ומ"מ כשיגיע לתחתית השפל משם יגביה השי"ת, וכדמיון הלבנה שאחרי המיעוט האחרון היותר נעלם מתחדשת באורה, א"כ ראוי להיות פוחת והולך. אבל כשנתבונן בטעם פעולת הישועה ע"י המשך הזמן, נבין שאין הסיבה מיעוט הזכיות של אותו הדור שבו תבא הישועה, אלא שלהצלת כלל ישראל השי"ת מצרף כל הזכיות העוברות בכל הדורות, וכשישלימו הדורות החשבון אז תצא כנגה צדקת גאולתנו. א"כ אע"פ שאצל הדור עצמו הזכיות מועטות מהדור הקודם, מ"מ באוצר הכללי נעשית תוספת מועטה שחשובה לפניו ית' כמרובה. א"כ ראוי ג"כ לעשות זכר נס זה ג"כ ע"י מה שמוסיף והולך, עד שישלים הקצב הראוי, ואז תבא הגאולה שנמשלת לאור ונר. נמצא שאלו ואלו לדבר אחד מתכוונים, אלא שב"ש יעשו זכר בנס על צורת זכיות הדורות שהתמעטותן צפוי' לפניו ית', וב"ה יעשוהו על זכר התרבותן לפניו ית' בצירוף מעשה הראשונים. ואחרי כל הדברים והאמת האלה שכתבנו בענין פתרון החלומות ע"פ אמתת דברי חז"ל, שאינם דברי הבאי והערמה בעלמא כמו שחשב הרב ז"ל, נבאר מש"כ ראי' לדבריו ז"ל מדברי הזוהר דפ' וישב. וז"ל: "ר' חייא ורבי יוסי הוו שכיחי קמי' דר' שמעון, א"ר חייא הא תנינן חלמא דלא אתפשר כאגרתא דלא מתקריא, אי בגין דאתקיים ואיהו לא ידע או דלא אתקיים כלל. אמר ליה אתקיים ולא אתיידע, דהא ההוא חלמא חילא תליא עלי' ואיהו לא אתידע ולא ידיע אי אתקיים אי לא אתקיים" עכ"ל.