מדבר שור · פרק כ״ד, ח׳

והנה הפלא על הרב ז"ל שחשב להעמיד דעתו גם בד' הזוה"ק ואיך לא הרגיש שדברי הזוהר מבוררים שהפתרון פועל בחלום, ואם הדבר והסגולה מאתנו נעלמה לא בשביל זה נכחד את האמת. וז"ל בזוהר שם: "מהכא דלא מבעי לי' לב"נ למימר חלמיה בר לההוא בר נש דרחים ליה, ואי לאו איהו גרים לי' דאי ההוא חלמא מתהפך לגוונא אחרא איהו גרים לסלקא" עכ"ל. הרי דבריהם ז"ל ברור מללו כפשטן של דחז"ל בגמ' שחלום מתפעל ממש ע"י הפה. אמנם פשר הדברים מש"כ בזוהר דמתקיים ולא אתידע צריך להבין באיזה אופן לא אתידע, והלא אם במחשבתו יכיר את החלום ושברו הרי אתידע. אמנם ברורם של דברים כך הוא, דבאמת כבר ביארנו שהחלום הוא התעוררות מהכח והסגולה הפנימית שיש בנפש החולם לסבב את גלגל מעשיו ומקריו. והנה הדמויים להיות דבר נפעל ע"י איזה ציור רבו מאד, ורק לחלק ידוע מהדמיון יגיעו הפותרים. אבל באמת בגלגולי הסיבות יש דמויים רבים ומקרים שונים שהם דומים ע"י היקש עמוק אל הדבר שהחלום מורה עליו, כי הסגולה אם כי לא תשקוט מ"מ היא תפעול בכח כוחות, והכוחות ירשימו פעולתם בנפש, ותצא מזה תולדה ותולדה לתולדה עד שיצא מן הכח אל הפועל עכ"פ כח הסגולה. אלא שע"י הפתרון מחזקים את הציור המוכן כמו שהוא, שהוא יצא אל הפועל בצביונו, וכשלא יפתר, כח ההוא הצפון שאינו נאבד ימשיך את פעולתו ויסבב סיבובים עד שיצא לפועל בסגנון אחר. אבל באמת הוא אותו ענין הנחלם ממש, אבל לא אתידע כלל כי אין להכיר כלל מקורו, שכיון שלא יצא לפועל ע"י פתרון אין בו כח לצאת אל הפועל כמו שהוא כ"א ע"י סיבות שונות וגלגולי דברים רבים. ודבר זה דומה לכוחות הטבעיים, שכל כח אינו נאבד אבל משתנה ללבוש לבושים שונים, ויתהפך מחום לאור ומאור למושך וממושך למרעיד וכיו"ב, עד שמ"מ כל דבר יפעול את פעולתו הנתונה לו. זהו עומק ברור הדברים לע"ד המובנים בשום שכל.