מדבר שור · פרק כ״ד, ו׳

והנה השגחת השי"ת בעולם מסבבת תמיד התחברות הענינים להוציא אל הפועל כונתו ית'. והנה כאשר היתה סגולת נפש יוסף מוכרחת לצאת לאור הגדולה, והיתה חסרה ההוצאה מן הכח אל הפועל, הראה זה השי"ת במה שהיתה גדולתו דוקא ע"י חלום שענינו ג"כ הוצאת הסגולה הצפונה מן הכח אל הפועל. ע"ז אמר: "קץ שם לחושך", שהחושך, דהיינו העלם הדבר שצריך לצאת אל הפועל ולא יצא, יש לו קץ ובהכרח יוצא. מ"מ "לכל תכלית" וסוף הוצאתו אל הפועל "הוא חוקר אבן אופל וצלמות", פי' ענין אחר שאינו בפועל שצריך לצאת אל הפועל, וע"י חיבורם יצאו שניהם אל הפועל. כמו שהיתה סגולת גדולת יוסף יוצאת אל הפועל, באותה סיבה עצמה שפעולת פרעה יצאה אל הפועל, ע"י חלומו. מזה אנו למדים שכל הדברים המוכרחים להיות, מ"מ רצון השי"ת שע"י פעולות האדם יצאו מהכח אל הפועל. מזה למדנו ג"כ על מה שפי' תחילה במדרש בלשון הפסוק: "זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפילה". א"כ עקירת יצה"ר מן העולם הוא דבר צפון ועומד בסגולה, מ"מ צריכין ישראל להוציא מן הכח אל הפועל ע"י ביטול כח היצה"ר בהתגברות התורה והמצות, שעי"ז יוציאו מהכח אל הפועל את סגולתם הרוממה, ועי"ז ג"כ יצא ביטול היצה"ר מן הכח אל הפועל. והוא דומה ממש לענין יוסף עם פרעה שיצאה מן הכח אל הפועל גדולתו שהיתה עומדת לכך, ועי"ז הוציאה ג"כ אל הפועל חלומו של פרעה שהי' סיבה לירידתם למצרים, והי' כ"ז סבה לתורה ולגדולת ישראל.