מדבר שור · פרק י״ט, ט׳

לבאר עוד באופן אחר פסוק: "נדיבי עמים וגו"' ויחוסו לתקיעת שופר בהקדים לתן הסבר ע"ד המבואר בזוהר שכתבתי לעיל בענין רמז הפ' דברכת יעקב שמעשה אבות סי' לבנים, כמו שיצא עשו לצוד ציד והיתה עבור זה נשקפת ח"ו סכנה ליעקב, כי אם הי' מתברך עשו ח"ו הי' דוחה את יעקב עד מאד, וע"י שנתנה רבקה אם יעקב עצה ליעקב זכה בברכות, והיתה העצה ע"י מה שלבש בגדי עשו החמודות. ולע"ד רמז הדברים כך הם, דזה נודע לכל דאפי' לפ"ד יצחק שעשו ראוי לברכה, מ"מ ידע שאינו במדרגת יעקב כלל. שהרי ראה את יעקב יושב אוהלים והוגה בתורה וזה עוסק בדברים ארציים. אלא שיצחק חשב הרי שני מיני שלמיות. יש שלמות האנושית מצד השכל האנושי, שנכללים בזה כל המצות שבין אדם לחבירו, וצדקה וגמ"ח, וישובו של עולם להיטיב לבריות שזהו באמת בכלל גמ"ח כמו גשרים ושוקים וכיו"ב, ומעלת יעקב היתה למעלה מזה, שהי' איש אלקים מסור לעבודת השי"ת למעלה משכל האנושי. וחשב שא"א שתהיינה ב' השלמיות נמצאות ביחד, ע"כ חשב לברך את עשו בשלמות האנושית, ויהי' מרבה לעשות צדקה וגמ"ח וכל מדות טובות אנושיות. ועפ"ז היו ישראל רחוקים מעסקי העולם, ורוב המצות שבין אדם לחבירו שהן עקרי השכליות היו אצלם למטה ממדרגתם. אבל רבקה ראתה שאם יהי' כדבר הזה, ידחק עשו רגלי יעקב בכל עניניו, ויצר צעדיו בעבודת שמים, ויעקב עצמו לא יוכל לבא לשלמותו בתכלית. ע"כ טוב שיהי' יעקב ג"כ מסובל בעול העולם, אע"פ שעי"ז תהי' מדרגתו קטנה מעט מהראוי לו בעבודת השי"ת, אבל ע"ז האופן יבא לכלל תכלית. עד עת קץ שיתוקן העולם בתכלית התיקון, והאומות יתוקנו מאד ויכירו כח קדושת ישראל ויראו גדולתם, אז יהיו הם עסוקים בעניני העולם לתן לישראל. ותהיינה באמת רוב המצות המעשיות שבין אדם לחבירו שייכות להם, כי בישראל לא יהי' אביון ולא יהי' מקום לצדקה, ולא לגמ"ח של אמת "כי כימי העץ ימי עמי", אבל באוה"ע יהי' שייך אצלם כ"ז. ודבר זה יצמח מכח מחשבתו של יצחק שהיתה על עשו, אך כיון שלא היתה בפועל, ע"כ מועיל שלא תצא לפועל עד שיהי' העולם מתוקן בתכלית. וע"ד הרמז, המדות האנושיות כמו צדקה וחסד שאוה"ע עושים הוא קטיגוריא על ישראל בעוה"ר, ע"כ נתנה התורה שהיא האם המורה דרך ישרה שלא יניח ידו מזו השלמות האנושית ואז לא ימצא עשו פתחון פה נגדו, כי הוא עוסק באנושיות כדי להתיהר וכיו"ב פניות אשר לא לד' הנה, וישראל עוסק בזה לשם שמים. וזה רמזה תורה שעשו יצא "לצוד ציד להביא", ודרשו חז"ל אפי' מן הגזל ובאיזה אופן שיזדמן רק כדי להראות שיש בו אנושיות של כבוד אב, אבל יעקב אבינו הביא ע"פ עצת אמו היא התורה, שני גדיי עזים שהיו קרבנות ואכילה של מצוה כדחז"ל א' לפסח וא' לחגיגה, והיינו שעם האנושיות של כיבוד אב עסק בעבודת שמים. וזה רמזה תורה בלקיחת בגדי עשו, שהמדות הנה בגדי הנפש, והשכליות גם עשו ראוי אליהן וביותר ראוי כי יעקב יש לו עבודה רבה בעבודה תמה שלמעלה מהאנושיות, אך כדי שלא ימצא פתחון פה לקטרג גם יעקב שלם בזה.