מדבר שור · פרק י״ט, י׳

וי"ל דה"ט דתוקעין וחוזרין שאמר רי"צ כדי לערבב את השטן, די"ל שרמז תקיעת שופר הוא לפרסום תיקון המעשים. אך לכאורה למה צריך פרסום, והרי "והצנע לכת עם אלהיך" כתיב, אבל הוא בשביל האומות שידעו שאנו מקבלים עלינו עול מלכות שמים, כדי שילמדו מישראל כדאי' בזמר "ויאתיו" שבמוסף. ע"כ אנו מפרסמים קבלת עבודתו ית' בב' החלקים בשכליות אנושיות, ובשמעיות. ע"כ כשהם יושבים ואינם עסוקים עדיין בתפילה שהיא מיוחדת ביחוד לישראל, כדחז"ל: "אין לך תפילה שמועלת שאין בה מזרעו של יעקב", רומז על קבלת עול מלכות שמים באנושיות דהיינו בגדי עשו, שבאמת אינם ראויים כ"א ליעקב, ומעומד בתפילה שמיוחדת ליעקב "הקול קול יעקב", רומז לעבודה העליונה שהיא רק חלק יעקב, ובזה השטן מתערבב. ע"ז נאמר: "נדיבי עמים נאספו", שישראל יש להם מעלת הנדיבות הראוי' לעמים ביחוד, שהרי באנושיות לכאורה הכל שוים, אבל הם ג"כ "עם אלהי אברהם"יח שהיתה כל נדיבותו של אברהם כדי להודיע שם ה' ית'. שמא תאמר מה יתרון יש במה שעוסק באנושיות לשם שמים, כיון שעכ"פ עושה הוא לטובת האדם להגין עליו מכל רעה המתרגשת לבא. לא כן, "כי לאלהים מגני ארץ מאד נעלה", המגן והעזר בעניני הארץ שנעשה בעבור אלהותו ית' הוא נעלה בערכו עד מאד, יותר מכל האנושיות שעושין רק מצד אנושיות בלבד. ע"כ כשיכירו האומות לע"ל גודל מעלה זו, יודו כולם כי ראוי להכנע לישראל כדי ללמוד מהם דרך השי"ת, איך להתנהג בכל מעשה לשמו העליון ב"ה. ע"כ הקדים: "כי ד' עליון נורא מלך גדול על כל הארץ וגו' יבחר לנו את נחלתנו את גאון יעקב אשר אהב סלה", וגאונו של יעקב אינו כ"א בעבודת השי"ת וזאת היא נחלת ישראל, והעיקר שאפי' במלכות הגוים שהיא ההנהגה הישרה, "אלהים ישב על כסא קדשו" להכיר אמתו ית'.