מדבר שור · פרק י״ט, ו׳

ויש לכוין דבר זה ג"כ בדחז"ל בברכות: '"ותאמר ציון עזבני ד' וגו' התשכח אשה עולה וגו'' ... אמרה לפניו (כנסת ישראל) רבש"ע הואיל ואין שכחה לפני כסא כבודך שמא לא תשכח לי מעשה העגל, אמר לה 'גם אלה תשכחנה', אמרה לפניו רבש"ע הואיל ויש שכחה לפני כסא כבודך שמא תשכח לי מעשה סיני, אמר לה 'ואנכי לא אשכחך'", שכבר דקדקו ע"ז המפרשים. ולפ"ד יתבאר כי ענין השכחה האמור כאן א"א לומר ח"ו למעלה כלל, רק הוא מענין ההנהגה שלא יעשה רושם בהנהגה, זה נקרא שכחה. והנה השי"ת מזכיר לנו זכות של דור המדבר כמו שכתוב: "הלך וקראת באזני ירושלם לאמר כה אמר ד' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה", והנה לא הוזכר זה הפסוק כענין זכות אבות כי נאמר לשון נוכח על ישראל, משמע שיש לנו ממש חלק באותה זכות. וטעם הדבר הוא מצד אחדות נשמותיהם של ישראל עד סוף כל הדורות כולם אחוזים זב"ז, והקדושה שנעשית בדור אחד עושה רושם בכל דור ובכל אחד מפרטי אישי ישראל, לבד שיכין עצמו קצת לקבל הרושם ההוא. ע"כ אמר השי"ת שלא שכח לנו זכות דור המדבר, שהבטחון הגדול שלהם פעל קדושה ג"כ על נפשותינו, ודבר זה נוהג לעד לעולם כי כן חק מדה טובה שעומדת לעד. וכיון ששמעו ישראל כח אחדותם של ישראל, שעי"כ פועלת אצלם הזכות הנעשית מכמה דורות שלפניהם ואינה נשכחת לעד, חרדו שלא ישתכח ח"ו ג"כ מעשה עגל שיהי' ג"כ פועל על הדורות כאילו הם עצמם היו באותו חטא. אמר השי"ת שלא כן הדבר, כי לענין הרעה חק נתן השי"ת שלא תתפשט כ"כ, ולא יחשבו ישראל באחדות לענין חטא כמו שהם חשובים מאוחדים לענין זכות. ע"כ יעבור הרושם מענין החטא ולא יפגע בדורות הבאים, כשלא יהי' מעשה אבותיהם בידיהם וינערו כפיהם מהמדות הרעות שגרם חטא העגל, ורושם הזכות ישאר לעד לעולם. ונבאר בזה מקראי קודש אלה: "תקעו בחודש שופר, בכסה ליום חגנו, כי חק לישראל הוא, משפט לאלהי יעקב. עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים, שפת לא ידעתי אשמע".