מדבר שור · פרק י״ט, ד׳

נמצא שבכח השופר יש ב' סגולות הפכיות, כח המעורר הקדושה הפנימית שעי"ז מתרבה הקשר והאחדות, והמצות עולות בחשבון הכללי כאילו הי' מזכה את הרבים ג"כ שהרי עכ"פ זכות הרבים מסובבת ממנו, והוא רוצה בכך כי כל ענין זכות הוא רצונו של איש ישראל כדי להתקרב לאביו שבשמים, וע"י שעושה מצוה שתוכנה הוא שתפעול על זולתו דרך פעולתה לעצמו והוא שב ג"כ, פועלת המצוה שנמחק ענין הגרם לגמרי, ונעשה החשבון מהעבירות רק בתורת יחיד כאילו לא נגע אל זולתו כלל. וי"ל שזהו רמוז בתקיעה ותרועה, כי התקיעה היא קול אחד, להורות על ענין האחדות שמצד הטוב, והתרועה היא קולות מפורדים זה מזה להורות שמצד הקלקול הם פרודים זה מזה כי אין כ"א מישראל רוצה שחבירו יחטא, אע"פ שעליו גבר יצרו, מ"מ כיון שעיקר רצונו הוא שלא יחטא אע"פ שהוא חוטא מתגבורת היצר, כל חפצו שחבירו לא יחטא, ע"כ ע"י זכות השופר נעשה חשבון העבירות בפירוד. ומזה נראה עד כמה גדול חטא שינאת חנם ח"ו וכמה גדולה מצות "ואהבת לרעך כמוך". כי כ"ז הזכות לא שייכת כ"א כשאוהב את חבירו והוא רוצה בטובתו א"כ ודאי אינו רוצה שיחטא ויענש, אבל במצוה שהוא עושה, כיון שהוא אוהב את כ"א מישראל הרי הוא רוצה שעי"ז תסובב זכות לכ"א, ע"כ כ"מ שנמשך מהעבירה אינו עולה בחשבונו וכ"מ שנמשך מהמצוה עולה. אבל אם ח"ו נשתרש בלבבו שינאת חנם על חבירו והוא רוצה בתקלתו, אז נהפוך הדבר, כי בכל מה שישיג ע"י מהזכות לא ניח"ל, וה"ז דומה לעושה מצות ומתכוין שלא לצאת דלא יצא אפי' למ"ד אין מצות צריכות כונה, ובעבירה שעושה כיון שגברה השינאה על חבירו והוא רוצה ח"ו בכשלונו א"כ ניחא לי' במה שיכשל, א"כ הוא נחשב על חשבונו, א"כ א"ז כ"א מריע לעצמו. ע"כ אנו אומרים בסוף המזמור הנהוג לומר לפני התקיעות: "נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם כי לאלהים מגיני ארץ מאד נעלה". קורא את ישראל בשם "נדיבי עמים" על שם המדות הטובות הטבועות בהם מורשה מאבותיהם, ואהבת חסד היא מורשה לקהלת יעקב, א"כ כ"א מישראל רוצה בזכות חבירו, שהם "עם אלהי אברהם" שאברהם הי' מרכבה למדת החסד והיתה כל מגמת חפצו לזכות את העולם כדחז"ל ע"פ: "אהבת צדק ותשנא רשע", "אהבת לצדק בריותי ושנאת מלחייבן". "כי לאלהים מגני ארץ מאד נעלה", שהמגן והעזר שהשי"ת פועל הוא נעלה ונשגב מאד, שהוא כולל ב' הפכים, שלצד הזכות כח האחדות גובר, ולצד החוב כח הפירוד גובר. והיינו מצד מדתו של אברהם שאהב לזכות את הבריות ושנא לחייבם, ובניו ג"כ הולכים בדרכיו, א"כ בכל הזכיות שמסובבות על ידם ניחא להם, ובהחובות והעבירות לא ניח"ל, ע"כ אלו עולות בחשבון ולא אלו, וזו הגנה גדולה ונפלאה שנעשית בענין אלהי. והנה חז"ל אמרו ע"פ "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו" "איזהו חג שהחודש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה", ו"החודש מתכסה" פי' רש"י הלבנה כדאמרי' כ"ד שעי מכסי סיהרא. וצריך ביאור במה תלוי ענין השופר ופעולתו במה שירח מתכסה, ואיזה רמז יש לענין הפנימי של ר"ה מה שהירח מתכסה בו. והנה במדרש אי' עוד דרך משל ומליצה, שהשטן מבקש קטיגוריא על ישראל, אומר שהשמש וירח יעידו והולך לבקש את הירח ואינו מוצאה שהרי היא מתכסה ונשאר רק ע"א ואין קטיגוריא שלו מתקבלת, וראוי לתן פנים לאלו הדברים שהם עמוקים מאד.