מדבר שור · פרק י״ט, ב׳

ונבאר תחילה מעט מסגולת השופר, ולמה הי' במתן תורה קול שופר, ומה יחש יש לקול שופר של מ"ת לשופר של ר"ה עד שאנו מזכירים ענינו בשופרות: "בקולות וברקים עליהם נגלית ובקול שופר עליהם הופעת". אמנם סגולת השופר היא לעורר הכוחות הנרדמים וכמש"כ הרמב"ם בה' תשובה, ואצל ישראל הוא לעורר כח הקדושה הצפונה כמו שביארתי כמ"פ. ומטעם שבתוך עומק הלב רצון של כל אחד מישראל נוטה לקדושה ולטוב מפני קדושת נשמתו וכמש"כ הרמב"ם בה' גרושין, ע"כ מועילה כפי' לדבר מצוה, שבאמת הוא הרצון האמיתי שלו. ע"כ מ"ת שהי' ע"י כפיית הר כגיגית, ורצה השי"ת שיהי' ברצון גמור לשעתו, ע"כ תקע בשופר לעורר קדושה הפנימית של ישראל ויהיו מוכנים בנפש חפצה לקדושת התורה. והנה דבר זה הוא יסוד גדול לזכותן של ישראל, כי עי"כ מוכח שכל העבירות הן רק מסיבות צדדיות ולא מלבם, ע"כ הם מקבלים בנקל תיקון. והנה בזה שע"י השופר מתעורר כח הקדושה של הנשמה שבישראל מתחזק עי"ז כח האחדות בישראל, שכל הפירוד אינו כ"א מצד עניני הגוף אבל מצד עניני הנשמה "מי כעמך ישראל גוי אחד". והנה מצד אחדות ישראל בסגולת נפשותיהם יש צד אחד שהוא מטה את ענין המשפט לכף זכות, אבל יש בו ג"כ צד שעי"ז יהי' נוטה ח"ו לכף חוב, לולא רחמי השי"ת וחסדיו שהקדים רפואה. הנה הענין של כף זכות הוא מפני שני ענינים, הא', שע"י שמתגלה כח הפנימי ניכר שעיקר הרצון הוא רצונו של מקום ב"ה, ונמצא העונות כמו שוגג ואנוס, והב' שע"י התאחדות קדושת הכלל פועל כ"ד מצוה שא' מישראל עושה שעי"כ מתרבה הקדושה בכלל ישראל, ונמצא שכ"א גורם במצוה אחת שיהיו כמה מצות עשויות והזכות מתרבה. אבל לעומת זה יש חסרון גדול שע"י חיוב הערבות הבא מכח אחדות הנפשות של כלל ישראל פועל ג"כ כ"א בחטאו על הכלל כולו, וע"י חטא אחד מתרבה כח הרע והטומאה עד שזה החטא או כיו"ב או חטא אחר קרוב יותר להכשל בו ח"ו ע"י התרבות כח הטומאה, לבד מה שלפעמים ע"י מה שא' רואה שחבירו עושה שלא כהוגן הולך גם הוא ועושה כן, אע"פ שזה החוטא לא כיון כלל שחבירו ילמד ממנו מ"מ הרי הוא ח"ו בכלל מחטיא את הרבים בלא מתכוין, וע"ז ידוו כל הדווים, כי הוא דבר העולה למעלה ראש בעוה"ר, כי מי יודע כמה יעלה החשבון של עניני גרמא כאלה, ועד כמה ענינם מגיע. אבל השי"ת שרוצה לזכות את ישראל נתן ע"ז רפואה והגנה, שחלק הטוב היוצא מכח ההתאחדות ישאר לזכות, והכח הרע יכלה כעשן ולא יזיק אל כח המשפט, כי מדתו ית' להטות כלפי חסד ו"מדה טובה מרובה ממדת פורענות" אלא שא"א שתהי' מדת הדין לוקה, אבל עצות מרחוק מביא השי"ת להצלת צאן מרעיתו.