מדבר שור · פרק י״א, ד׳

והנה עוד דרשו חז"ל: '"בראשית' בשביל התורה שנקראת ראשית, שנאמר: 'ד' קנני ראשית דרכו', ובשביל ישראל שנקראו ראשית, שנאמר: 'קדש ישראל לד' ראשית תבואתוה'", נראה ששמו אל בריאת העולם שתי תכליות, התורה וישראל. ונראה שכונו באמרם התורה כפי מש"כ שעיקר התורה הוא צורה שבה כלול ג"כ כח הבריאה ברצונו ית"ש, אבל היא חשובה מאד בפ"ע כשלא יצאה לפעול בכחה, מ"מ כל דבר שיש בו ענין פעולה בכח הוא יותר שלם כשמוציא אל הפועל שלמותו. א"כ מצד חשיבות התורה רצה השי"ת להשלימה שתוציא שלמותה אל הפועל ממש, וזהו שנברא העולם "בשביל התורה", שתוציא התורה ג"כ בפועל את השלמות שבה בכח, ותצא לאור ע"י היצירה. אבל עוד תכלית אחת נמצא לבריאה, והיא למען טובו ית' כדי שיהיו נמצאים המקבלים את טובו בתכלית השלמות, וזהו "בשביל ישראל", שהם ראויים לקבל את עומק הטוב מידו. ועל פי אלה שתי המטרות הכוללות בנוי' שלמות האדם, בקיום התורה ותלמודה, והישרת המדות. כי לענין התכלית האחת שהיא בשביל התורה, כדי להשלים את התורה, אין השלמתה השלמה אמתית כ"א כשנמצאים בבריות הולכים ע"פ דרכה, ועושים מצותיה, ולומדים אותה לשמה. ולענין התכלית של קבלת הטובות מאתו ית', ע"ז תועיל הטבת המדות שראש כולן היא הענוהיד, ומגדרי הענוה הוא להכיר חסרונו, וכל מה שמכיר יותר חסרונו יהי' מקום שישלים אותו השי"ת בטובו. ויתבארו בזה פסוקי ההפטרה: "השמים כסאי והארץ הדום רגלי אי זה בית אשר תבנו לי ואי זה מקום מנוחתי ... ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי". הכונה שלענין השלמת התורה בכח שבה להוציא אל הפועל, נראה הדבר יותר בשמים, משום שלמעלה מן השמש הבריאה יותר גדולה ונכבדת, א"כ שלמות התורה יוצאת יותר מן הכח אל הפועל. אבל לענין השפעת הטובות, מתוך שבני אדם יושבי הארץ חסרים יותר, יש מקום יותר להשפעה תדירית של טובות. ומה גם שע"י זו השפלות יזכו לטובות היותר גדולות, כי מצד שפלות ערך הארץ נעשה מקום לבחירה, והבחירה גורמת למעלת הטובה היותר גדולה.