מדבר שור · פרק י״א, ג׳

ע"כ אמר: "ואהי' אצלו אמון" דהיינו אומן, ע"ש הבריאה הגזרה והבניה שיצאו ע"י לאור, אבל אל תאמר כי זה כל תוכן שלמותה רק להיות ככלי ואמצעי אל מטרת הבריאה, ע"ז פירש: "ואהי' שעשועים יום יום" מצד עצם שלמות מעלתה. ויתבארו לנו עפ"ז דברי הזוה"ק הובאו בשל"ה בריש ח' תולדות אדם: "קוב"ה דרגא על דרגא סתים וגליא, אורייתא הכי נמי סתים וגליא, ישראל הכי נמי דרגא על דרגא, הה"ד: 'מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל', תרין דרגין אינון יעקב וישראל חד גליא וחד סתים", שהכונה כמו שביארנו בתורה, שיש להבחין באמתת מציאותה שתי בחינות. הא' מצד עצם שלמותה מצד עצמה, לא מצד מה שהיא כלי אומנות אל הבריאה כי אם מצד עיקר מעלתה, וזאת היא המדרגה האמתית שלה היותר עליונה. אף אנו נשכיל בשמו ית' שנקראהו ע"ש פעולותיו. והנה הכוחות של הפעולות הטובות של הנהגתו ית' הם שלמות גדולה מצד עצמם, והם בעצם שלמותם יותר חשובים מערכם מצד הפעולות שיצאו מהם, ע"כ המציא ית' הכוחות הללו והם עומדים במציאות אפי' בלא פעולותיהם, מצד עצם שלמות מציאותם, וזו השלמות היא מופלאה מאד והוא "סתים". ומה שנודע לנו אינו אלא מצד הוצאתם אל הפועל את ההנהגה בנבראים, וזהו "גליא". ע"כ הוא מכוון ממש נגד התורה, שהסתום הוא הצורה שלה מצד עצמותה, והגליא הוא מה שיהי' ממנה נשפע ע"י הסתכלותו ית' והשגחתו בה לקיום ומציאות הבריאה. וכמו כן ישראל הם סתים וגליא, הכונה כי שלמותם של ישראל היא גדולה מצד עצם מחצב קדושתם, ומצד זה לא נודע כלל ערכם להיות מושג, אבל גליא הם מצד ערכם ויחוסם להיות פועלים על עמים רבים להודיע כבודו ית' בהם. וזהו שם יעקב וישראל, שהמדרגה התחתונה שבהם, היא שבאה להם קודם, היא בשביל פעולתם על האומות כולן להיות עדים לשמו של הקב"ה, כמש"כ: "אתה הראת לדעת כי ד' הוא האלהים אין עוד מלבדו", אבל אח"כ יתגלה עצם שלמותם שהוא אופן נשגב מאד מצד שלמות עצמם, שמצד רוממות מעלתו אין דרך להיותו מושג, שהוא שם ישראל. ויען שגם הפעולה הראשונה אע"פ שהיא טפלה לעולם לא תחדל, כי ילוו עמים רבים אל ד' אלקי ישראל, ע"כ לא יעקר שם יעקב ממקומו אמרו חז"ל, אלא שישראל עיקר ויעקב טפל לו.