מדבר שור · פרק י״א, ב׳

והנה מצינו בזאת הצורה שני ענינים, הא' כללות הצורה וכחה להיות מוציאה אל הפועל כל הנושא כולו שזהו כלל כל המציאות, והב' הכח שינתן לה בפועל בהוציאה אל הפועל את המציאות. והנה הצורה הזאת שהורונו חז"ל שהיא יסוד התורה שרשה וחכמתה ועיקרה, ע"כ הודיעונו בזה שני דברים, גדולת ערכה של תורה, ויחס השי"ת בכבודו ובעצמו בבריאת העולם. ע"כ נקראת התורה ראשית, כי הנה זה הענין של הצורה, מה שהיא ראויה להיות מוכנת להנשא על הנושא שהוא המציאות כולה, זהו ראשית והתחלה לבריאה, אבל זאת ההכנה היא צריכה אל שפע הפועל ית' שיוציא אותה אל הפועל, וזהו האחרית. ע"כ אמר: "בראשית ברא אלהים", בתורה שנקראת ראשית שנאמר: "ד' קנני ראשית דרכו", שעצם התורה היא הצורה שראויה להיות נושא לכל המציאות, בהיות חל עליה שפע רצון של השגחת השי"ת שתצא על ידה המציאות לאור, ע"כ היא ראשית, ונוסף עליה שפע שנותן בה השי"ת כדי להוציא אל הפועל הבריאה כלה, וזה הכח הוא ההבטה בתורה שהי' מסתכל בה וברא את העולם. נמצא לפי דברינו ערך התורה גדול הרבה מערך הבריאה כלה, כי היא צורה עומדת בפ"ע כלולה בהדרה, אלא שמסגולותיה שיש בה בכח, כשיושפע עליה השפע האלהי, להוציא את הבריאה מן הכח אל הפועל. ומיושבת קושית בעל עקדה ז"ל שאם בתורה נברא העולם א"כ היא קלה בערכה מן האדם שהוא תכלית הבריאה, אבל לפי דברינו לא יערך אל הבריאה כ"א השפע הפרטי שהשפיע בה השי"ת למען הוציא את הבריאה אל הפועל, אבל כשהיא בעצמה, היא צורה נבחרת כוללת השלמות של הבריאה ויותר, וא"צ כלל לנושא של הבריאה.