גבורות השם · פרק ס״ז, ד׳

ועוד דע כי מה שהוא "עושה משפט יתום ואלמנה ואוהב את הגר לתת לו לחם ושמלה" (דברים י, יח) הוא בעצמו מן גדולתו, והוא תכלית הרוממות, שהוא יותר מן מה שאמר "אלקי האלהים ואדוני האדונים" (שם פסוק יז). וזה כי מעלות השם יתברך ורוממותו אינו כמו מעלת מלך בשר ודם; כי מעלת מלך בשר ודם, כל התארים שבו כאשר אתה מתאר אותו שהוא מלך גדול ומלך רם ומלך גבור, אלו התארים הם נותנים שלימות אליו יותר מאמתתו, שאמתתו הוא אדם בשר ודם, והתארים האלו הם נותנים שלימות לו. אבל אצל השם יתברך אינו כך, כי אין התוארים נותנים לו שלימות יותר מאמתתו, כי רוממותו בצד עצמו הוא יותר על הכל. ואמתתו יתברך מה שהוא פשוט בתכלית הפשיטות, והוא תכלית רוממותו וגדולתו. ולפיכך מלך בשר ודם, אין אתה יכול לתת לו שבח רק כשאתה מתאר אותו בגדולה ובגבורה ורוממות. אבל השם יתברך, אחר התוארים החשובים שנותנים לו, אומרים שהוא "עושה משפט יתום ואלמנה ואוהב את הגר לתת לו לחם ושמלה", או (תהלים סח, ו) "אבי יתומים ודיין אלמנות", שזה מורה על פשיטות, שהוא פשוט בתכלית הפשיטות, לכך הוא פונה אל יתום ואלמנה, וכיוצא בו מן השפלים. שכל אלו הנמצאים הם פשוטים, שהפשוט נקרא שאין בו דבר מיוחד, והם יותר ראשונים שהשם יתברך משגיח עליהם, ופונה אליהם* בעבור שהם פשוטים, ממה שיפנה אל הגדולים, שאינם פשוטים. ולפיכך אחר שזכר תארי השם יתברך, זכר מעלתו מצד* עצמו, ואמר שהוא פשוט בתכלית הפשיטות מצד עצמו, ולפיכך הוא פונה אל הנמצאים שלא נמצא בהם שום גדולה ורוממות, כמו אלמנה יתום וגר, ומעלה זאת יותר גדולה ממעלה הקודמת.