וכאשר תעמיק עוד תמצא שזאת היא המדריגה שהיא יותר עליונה, כי לשון "אלקי האלהים* [ואדוני האדונים]" משמע צירוף, אחר שהוא אדון לנמצא ההוא. ואלו שני דברים, האדון ומי שהוא אדון לו, הוא ענין צרופי. וכן מה שאמר (תהלים סח, ה) "סולו לרוכב בערבות", דבר זה משמע שנתן לו גדולה על ערבות, ואם כן הוא מצטרף אל ערבות, ולא משמע מזה שאין לו ערך והתיחסות כלל אל הנמצאים. וכן (ישעיה נז, טו) "מרום וקדוש אשכון" לא משמע מזה שאין לו ערך כלל. וכאשר אמר הכתוב שהוא משגיח אל הנמצאים השפלים, הרי הוא יתברך נבדל מכל הנמצאים, ואין לו ערך והתיחסות לנבראים. שאילו לא היה נבדל מכל הנמצאים, והיה מצטרף אל "אלהים" שהם המלאכים, נמצא שהיה דבק בהם דוקא. וכן אם היה הוא יתברך מצורף אל "ערבות", שהוא בתכלית המעלה, היה דבק בו דוקא, ולא היה משגיח בשפלים. אבל הוא יתברך נבדל מהם, ואין צירוף ויחוס לו אצל אלו, ולכך הוא יתברך משגיח בשפלים כמו יתום ואלמנה, מה שלא נמצא בשום מלאך ובשום כח עליון, לפי שהוא אינו נבדל מן הנמצאים, לא שייך בו שהוא משגיח בדברים השפלים. אך כי הוא יתברך נבדל מכל הנמצאים, ואין לו יחוס אל אחר, בשביל כך פונה אל דברים שפלים וקטנים ביותר גם כן, שהרי הוא נבדל מהכל, ואין צירוף לו אל מה.
גבורות השם · פרק ס״ז, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.