גבורות השם · פרק ס״ו, ג׳

ומעתה יש לעיין בתכלית הזה, אם התכלית חשוב, ראוי שיהיה בשבילו פעל* גדול. ויש לשאול, הנה השמים כסאו והארץ הדום רגלו (עפ"י ישעיה סו, א), ויהא שכינתו בעליונים, ולמה בחר לשכון בתחתונים. ובדבר זה מעלין ולא מורידין, יהיה אלקותו בעליונים, למה צריך בתחתונים, שהם עפר רימה ותולעה (עפ"י אבות פ"ג מ"א). אמנם אם נמצא שכל דבר המציאות תלוי בשכינתו בתחתונים, ודבר זה הוא הכל, מעתה הוסר השאלה. וכאשר תדע כי הוא יתברך מצטרף לנמצאים במה שהם עלולים, כי הוא יתברך שהוא עלת הכל, רצונו בעלול, וכאשר יש עלה יש כאן עלול. נמצא כי התקשרות הסבה הראשונה בנמצאים מצד שהוא יתברך עלה להם, והנמצאים הם עלולים ממנו. וכבר הארכנו בקשור הנכבד הזה למעלה (פכ"ג) אצל (שמות ג, ד) "ויקרא אליו מתוך הסנה". וכאשר התבאר זה אם כן אין עליך לומר שמיוחדים בזה העליונים, כי אם התחתונים, כי במה שנקראים "עליונים" הם פועלים בתחתונים, והם כמו עלה נחשבים, ואין עיקר עצמם שהם עלולים. אבל התחתונים, במה שהם תחתונים, הם עלולים בעצמם. ולפיכך החבור האמיתי שיש לסבה הראשונה, שהוא עלה באמת, הוא בתחתונים, במה שהם עלולים באמת.