גבורות השם · פרק ס״ו, ב׳

ולפיכך יבואו הפרשיות כסדרן; דמתחלה הוציאם ממצרים, ואחר כך נתן להם עשרת דברות, והתחלתם (שמות כ, ב-ג) "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים לא יהיה לך אלהים אחרים", ואחר כך שאר דברות. ופרשת (שמות כא, א) "אלה המשפטים", כי מאחר שהוא לאלקים להם, צריכים לקבל את משפטיו, כי כל אלהים יש לו משפט במה שהוא אלהים. ולפיכך המביא משפטו לפני ערכאות של עובדי עבודה זרה, מייקר שם עבודה זרה (רש"י משפטים כא, א), שמקבל עליו משפט אלהי נכר, שכל משפט שייך לאלהות. והרי בכל מקום אצל משפט כתיב "אלהים", (שמות כב, ז) "ונקרב בעל הבית אל האלהים", וכן בכל מקום. ולפיכך אחר קבלת אלקותו מיד קבלת משפטיו, שבזה הם עמו מה שמקבלים משפט אלקי ישראל. שודאי "אלהים" נקרא המנהיג את העם, וכדכתיב (שמות לב, א) "עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו". ואין הנהגה בלא משפט, שהמשפט הוא הנהגת העם. ולפיכך תבין כמה גדול עון* המביא משפטו בערכאות של עובדי עבודה זרה, שיוצא ממשפט אלקי ישראל ונכנס תחת משפט אלהי נכר. כי כל אלהות יש לו הנהגה, והמביא משפטו בערכאות מייקר הנהגת אלהות אחר, שהרי מיד אחר קבלת מלכותו בסיני נתן להם משפטים השייכים לאלקותו. ואחר כך היה רוצה לשכון ביניהם, שהרי מיד אחר כך כתיב (שמות כה, ח) "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וגו'". והנה התבאר כי תכלית היציאה שיהיה להם לאלקים ולהיות שכינתו ביניהם.