גבורות השם · פרק ס״ה, ז׳

ולפיכך היה נראה לי שאין לומר "יהללוך" וגם "נשמת", שהרי שניהם שבח אחד כמו שהתבאר למעלה, וכל שנזכר ב"יהללוך" נזכר ב"ישתבח". אלא שנהגו לומר "יהללוך" כדי לחתום ההלל, ולפי זה יש לחתום ב"יהללוך". וכתב הרא"ש והטור (או"ח סימן תפ) שלא לחתום ב"יהללוך", וחותמים אחר "נשמת". ולפי זה קשה מאוד אם כן למה אומרים "יהללוך" אם אין חותמין אחריו, דמה נזכר יותר ב"יהללוך" יותר ממה שנזכר ב"נשמת*". בשלמא אם חותמין ב"יהללוך", יש לומר מפני שנוהגים לחתום אחר ההלל, לכך צריך לומר "יהללוך". אבל אם אין חותמין, אם כן למה לי "יהללוך". והנוהגים שלא לחתום ב"יהללוך" משום דאמרינן (פסחים קיז:) "ואומר עליו ברכת השיר", ולפיכך אמרו דחדא ברכה משמע, ולא ב'. קשיא, מנלן שלא לחתום ב"יהללוך", דהא "ברכת השיר" דמתניתין הוא "נשמת" אליבא דרבי יוחנן, ואילו מן "יהללוך" לא איירי כלל, דודאי צריך לומר, כמו בכל מקום אחר ההלל שאומרים "יהללוך". גם התוספות (פסחים קיח.) פירשו שיש לומר "נשמת" וגם "יהללוך" מפני שאומרים אותו אחר ההלל תמיד, ורבי יוחנן תרתי סבירא ליה; "יהללוך", וגם "ברכת השיר". ואם כן בין לרב יהודה ובין לרבי יוחנן ראוי שיהיה חותמין ב"יהללוך" כמו אחר ההלל. ולפי הנראה, אם באנו לחוש לספיקא, אין לו לחתום בישתבח "ברוך אתה ה' וכו'', דשמא הלכתא כרב יהודה. אבל ב"יהללוך" הכל מודים, כמו שפירשו התוספות גם כן. ומכל מקום כדאי הוא רב אלפס (פסחים כו: בדפי הרי"ף) להחזיק המנהג שנוהגים לחתום ב"ישתבח", שפסק כרב יהודה לומר "ישתבח" וחותם ב"ישתבח".