ולפיכך המנהג אשר הוא ראוי, לומר "נשמת" אחר הלל, ואחר כך הלל הגדול, שבזה אין שנוי דבר, אף אם אומר הלל הגדול. לכך יאמר הלל ואחר כך ברכת השיר, שהוא שייך להלל, דהיינו "נשמת", ואחר כך הלל הגדול. ונפלאתי איך מצאנו ידינו ורגלינו במנהג זה, כיון דמחלוקת אמוראים אם יש לומר "יהללוך" או "נשמת", ואנו כתרוויהו עבדינן, למה נחלק בין שניהם ונפסיק בהלל הגדול. וכן פסק רש"י וראבי"ה כמו שפסק בעל הגהות מיימוניות, שהם סוברים שיש לומר "הודו" על כוס רביעי, ומכל מקום יאמר "נשמת" אחר הלל, ואחר כך "הודו". וכך אני אומר, שאם רוצה לעשות כוס חמישי, שיש לומר "נשמת" על כוס רביעי, ויאמר הלל הגדול על כוס חמישי, אבל "נשמת" לא יאמר, כי אם הלל, לפי שברכת השיר שייך אל הלל, שהוא שיר, כדלעיל. ואם תאמר, אם כן מאי ברכה יהיה על כוס חמישי אם יאמר "נשמת" אחר הלל. אומר אני כיון שאין כוס חמישי קבוע, לא תקנו לו ברכה, וכן ראוי לנהוג. ואם לא יעשה כוס חמישי, יאמר הלל ויחתום ב"יהללוך", ואחר כך "נשמת", ואחר כך הלל הגדול, כך יראה* ברור. וכך יש לנהוג אם לא יעשה כוס חמישי.
גבורות השם · פרק ס״ה, כ״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.