ורבותינו ז"ל פירשו כך, שכאשר הקב"ה מחדש בעולמו דברים על פי חסד, משוה הכל במדת האמת, עד שלא יהיה יציאה מן מדת האמת. וכן אמרו ז"ל בערבי פסחים (פסחים קיח.); כשהשליך נמרוד את אברהם לכבשן האש, אמר גבריאל לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אלך ואציל את אברהם מכבשן אש. ואמר הקב"ה אליו, אני יחיד בעולמי, ואברהם יחיד בעולמו, נאה ליחיד להציל את היחיד. ומפני שאין הקב"ה מקפח שכר של שום בריה, נתן לו להציל שלשה מן בניו, שהם חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש. וכאשר הציל אותם מכבשן האש, התחיל גבריאל [ואמר] "ואמת ה' לעולם". פירושו, כי הנהגה שמנהיג עולמו בחסד כאשר לפעמים הוא יוצא מן מדת האמת, כאשר היה בכבשן האש, שראוי להיות גבריאל מציל, לפי שהוא מלאך ממונה על האש. וכאשר הצילו הקב"ה מטעם אשר זכרו, השוה הקב"ה דבר זה במדת האמת, במה שהציל את בניו, ובזה נעשה מדת הקב"ה אמת. ואין להאריך בזה.
גבורות השם · פרק ס״ד, מ״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.