גבורות השם · פרק ס״ג, ט׳

אלא דקשיא לי, מנלן דבעינן לחם משנה ביום טוב. ואי בשביל זה שלא היה יורד מן ביום טוב, מנלן דמצאו לחם משנה בפעם אחד כמו שהיה בערב שבת, שמא לקטו וחזרו ולקטו עד שהיה להם לחם משנה, ולא שהיה נעשה נס להם שמצאו לחם משנה, אף על גב דלא כיון ללקט יותר, דזה* לא הוי כי אם בערב שבת, ובערב יום טוב היו לוקטין עד שהיה להם שני עומרים, ואין זה נס בערב יום טוב. ועוד ראיה שדוקא גבי שבת שייך לחם משנה, דבמדרש שוחר טוב (תהלים צב, א) אמרו "על כן נותן לכם לחם יומים" (שמות טז, כט), כל עסקה של שבת כפול; עומר* כפול, "שני עומרים לאחד" (שמות טז, כב). קרבנה כפול, "וביום השבת שני כבשים" (במדבר כח, ט). עונשה כפול, "מחלליה מות יומת" (שמות לא, יד). שכרה כפול, "וקראת לשבת עונג ולקדוש ה' מכובד" (ישעיה נח, יג). אזהרתה כפול, "זכור" (שמות כ, ח) ו"שמור" (דברים ה, יב), עד כאן. הרי דוקא בשבת שייך שני עומרים, ולא ביום טוב, כמו כל הני דחשיב לא שייך ביום טוב, אלא בשבת. אם כן עומר כפול לא היה אלא בשבת, מפני שכל ענין השבת כפול. והטעם ידוע למבינים ענין הכפילות, ואין כאן מקומו.