ומעתה יתורץ הא דאיתא בב"ר (יא, ב) "ויברך אלקים את יום השביעי" (בראשית ב, ג), ברכו במן, עומר לגלגולת, וקדשו במן, שלא ירד מן בשבת. ומה ברכה יש בשבת, כיון שאף ביום טוב היה. אלא הברכה היה בשבת שמצאו שני עומרים לגלגולת, ולא ביום טוב, ולפיכך ברכו במן. ואף שביום טוב נמי לא ירד, דבר זה אין קדושה מה שלא ירד בו מן, אבל דבר זה נקרא קדושה מה שמצא כל אחד בערב שבת שני עומרים, כדי שלא יהיה* צריך לירד בשבת, ועתה היה זה קדושה מה שלא ירד בשבת. אבל מה שלא ירד ביום טוב, והוצרך לטרוח וללקט שני עומרים בערב יום טוב, מה הרויחו בזה, ואין כאן קדושה של מן.
גבורות השם · פרק ס״ג, י׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.