ואם יאמר דכאן שאני, דאף על גב שנצטרף לברכת הזימון לאחרים, הוא לא ברך לעצמו כלל, ולא הועיל לו מידי. זה אינו, דהא הרא"ש ז"ל בעצמו (ברכות פ"ז סוף סימן יב) כתב, וזה לשונו: "נהי דיצא ידי זימון במה שאכל, מכל מקום שלשה ברכות צריך לברך על מה שאכל אחר כך". ואם כן בהדיא כתב דיצא ידי זימון במה שנצטרף לברכת הזימון. ומאחר שיצא ידי זימון, מאי שנא ידי זימון או שיצא כל ברכת המזון, סוף סוף ברך ברכת הזימון. ויותר תמה עליך, כי לדעת הרא"ש ז"ל כמו שכתב הטור (או"ח) בסימן ר', אם לא ירצה לאכול אחר שהפסיק לשנים, אינו מתחיל רק אחר ברכת הזן. והרי עולה לו גם כן ברכת הזן לענין זה לכל הפחות אם לא ירצה לאכול עוד. ואם כן איך לא נאמר "משתי וברוכי בהדדי אי אפשר". ולכך אף בשאר ימות השנה אין לו לעשות, ומכל שכן בליל זה, שיש לחוש לקלקול* ארבע כוסות, כמו שאמרנו.
גבורות השם · פרק ס״ג, ל״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.