גבורות השם · פרק ס״ג, ל״א

כוס שלישי מברך על מזונו (פסחים קיז:). ויש בני אדם קוראים מבית אחר לצרף לזימון, וחוזר לביתו ושותה כוס שלו בבית שאכל. ומנהג עמי ארצות הוא זה; לא מבעיא היכא שמצטרף לגמרי בבית אחר לברכת המזון, כיון דכבר בירך, איך יחזור לאכול בביתו, וצריך נטילה וברכת "המוציא". ולא מיבעי אם שתה כבר כוס ברכת המזון בבית שנצטרף לזימון, דהוי מוסיף על הכוסות. ואפילו לא שתה כוס ברכת המזון, סוף סוף כבר הפסיק* סעודתו בברכת המזון, ואם כן הסעודה הראשונה יש לה שני כוסות לפני המזון, וסעודה השניה יש לה שני כוסות לאחר המזון, ודבר זה לא תקנו חכמים. אלא אפילו אם רוצה להפסיק עד שאמר "נברך שאכלנו", דהוא ברכת הזימון, ויחזור לאכילתו, הנה מחזיק עצמו במחלוקת הגאונים; שרב האי ז"ל והראב"ד ז"ל פסקו שמי שהפסיק לשנים, יחזור ליטול ידיו ויברך "המוציא". ואף על גב שהרא"ש ז"ל (ברכות פ"ז סימן יב) פסק שאין צריך לחזור ולברך "המוציא", וכתב דלא דמי להא דאמרינן (חולין פז.) משתי וברוכי בהדדי לא אפשר, דהא הוא לא ברך, רק מפסיק לאחרים. ותימה גדולה, דמאי שנא* מתלמידי דרב, דבפרק כסוי הדם (חולין פו:) אמרו שם דרב ברונא ורב חננאל תלמידי דרב הוו יתבי בסעודה, קאים עלייהו רב ייבא סבא. אמרו ליה "הב לן ונברך", והדר אמרו "הב לן ונשתה". אמר להו רב ייבא סבא, כיון דאמר "הב לן ונברך" אסור לכו למשתי. ובודאי התם איירי אף על גב שהיו רוצים לשתות אחר ברכת המזון, דאם לא כן, רק הסיחו דעתם מן שתיה לגמרי, וכי בזה היו טועים תלמידי דרב שאחר שהסיחו דעתם מלאכול ולשתות, יחזרו לאכול. רק היו סוברים שאין כאן הסח הדעת, כיון שרוצים אחר ברכת המזון לשתות. ובהדיא בפרק ערבי פסחים (קג.) קאמר שם שאפילו אם הכוס לפניהם, אם אמר "הב לן ונברך" צריך לחזור ולברך. והשתא אף על גב דלא ברכו, רק שנתנו דעתם לברך ברכת המזון, שהוא הפסק על מה שאכלו, וגם לא הסיחו דעתם מלשתות, שהרי רוצה לשתות אחר כך, אפילו הכי צריך לברך. ואם כן הכי נמי, אף על גב שלא ברך הוא, והיה דעתו לחזור ולאכול, כיון שנצטרף אל ברכת הזימון, למה אין צריך לחזור ולברך.