גבורות השם · פרק ס״ג, ל׳

וכך הוא הדין לפי זה; אם לא נרדמו, רק נתנמנמו, אפילו נתנמנמו כולם, יאכלו. נרדמו, דהוא יותר ממתנמנם (פסחים קכ:), אם כולם נרדמו, לא יאכלו. אם מקצתן, יאכלו. וכך איתא התם (פסחים קכ.); ישנו מקצתן, יאכלו. כולם, לא יאכלו. רבי יוסי אומר, נתנמנמו, יאכלו. נרדמו, לא יאכלו. והלכה כרבי יוסי, דקאי רבה כוותיה (פסחים קכ:) לפירוש רב אלפס ז"ל והעומדים בשטתו. ורבי יוסי אסיפא קאי, ותנא קמא אוסר* ישנו, ומשמע כל שישנו, אם ישנו כולם, לא יאכלו. וקאמר דאם נתנמנמו, אפילו כולם, יאכלו. ונרדמו הוא דאמרינן דאם כולם נרדמו, לא יאכלו. וליכא למימר דרבי יוסי קאי ארישא, דתנא קמא מתיר בישנו מקצתן, וקאמר רבי יוסי דוקא בנתנמנמו יש להתיר אם נתנמנמו מקצתן, אבל ישנו לא יאכלו, אפילו מקצתן, דזה אין סברא לומר כך, דאם נתנמנמו לא חשיב שינה, שהרי מחלק בין נרדמו ובין נתנמנמו, אפילו כולם נמי לא הוי שינה, ולא הוי הסח הדעת. ואם בא רבי יוסי לומר אפילו אם כולם נתנמנמו, יאכלו. נרדמו אפילו מקצתן, לא יאכלו, ואין חילוק בין כולם ובין מקצתן, דלמה לנו לומר דפליגי בתרתי; דרבי יוסי אין מחלק בין ישנו* מקצתן בין ישנו כולם. ותנא קמא לא מחלק בין נרדמו ובין נתנמנמו, ורבי יוסי מחלק, כיון דאין אנו מוכרחים לומר דפליגי כך*. והרא"ש (פסחים פ"י סימן לד) והרשב"ם (פסחים קכ:) פירשו דקאי ארישא, וקאמר "ישנו מקצתן, יאכלו", ובהא קאמר* רבי יוסי נתנמנמו מקצתן דוקא יאכלו, אבל נרדמו אפילו מקצתן, לא יאכלו. והרמב"ם* לא כתב כך, ודבריו נראים.