גבורות השם · פרק ס״ג, כ״ח

ולי נראה שדעת רב אלפס ז"ל דהביא המשנה בתוך ההלכות, לא דסבירא ליה דמצה הבאה באחרונה זכר לפסח, וכדין הפסח דין המצה, אלא שסובר בכל ענין היכא* שישנו בתוך הסעודה לא יאכלו. וטעמא דמלתא, שתקנו רבנן שתי כוסות לפני הסעודה, ושתים לאחר הסעודה. ולפיכך מיד שהפסיקו ונתנמנמו לא יאכלו עוד, דהוי הפסק. וצריך לשתי כוסות אחרונות מיד אחר הסעודה, שאם יאכל עוד, הוי כמו סעודה הנחלקת לשתים, וסעודה ראשונה יש לה כוסות לפני הסעודה, וסעודה שניה יש לה לאחריה, ולא כך תקנו חכמים, שצריך להיות שני כוסות לפני הסעודה וב' לאחריה. ועוד, שתקנו להפסיק בהלל באכילה, והוא כמו שאמרנו כיון דבעי למיכל מצה בתוך הסעודה, ויש לו לומר הלל על המצה* שהיא זכר לגאולה, לא הוי האכילה הפסק. אבל כשיאכל שתי סעודות, בודאי הסעודה האחרת* הפסק הוי. וזהו דעת רב אלפס, והוא טעם הגון.