ופסק בטור (או"ח סימן תעה ס"א) שבשיחת חולין אל יפסיק עד שיעשה כריכה, כדי שיעלה ברכת מצה ומרור גם כן לכריכה, עד כאן. וצריך לפרש דבריו, אף על גב שכל מצוה שהתחיל בה יוכל להפסיק בה, ולא הוי הפסק אחר שהתחיל במצוה, ויותר מזה נראה לי, שאם התחיל לאכול מצה, אף על גב שלא אכל כל הכזית, והפסיק, שאין צריך לחזור ולברך. וכן בכל מצוה שהתחיל בה, ואם כן למה נאמר שאין להפסיק בדבור עד שיעשה כריכה, הרי כבר התחיל במצוה. ויש לומר, כיון דלהלל עיקר המצוה הוא שיאכל שלשתן יחד, אם כן מה שאכל כל אחד ואחד בפני עצמו לא התחלת מצוה הוא, ואין להפסיק.
גבורות השם · פרק ס״ג, י״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.