גבורות השם · פרק ס״ב, ז׳

"מי כה' אלקינו המגביהי לשבת וכו'" (תהלים קיג, ה). הוסיף חמשה יודי"ן; "המגביהי", "המשפילי" (שם פסוק ו), "מקימי" (שם פסוק ז), "להושיבי" (שם פסוק ח), "מושיבי" (שם פסוק ט). ונראה כי מפני שהיו"ד* בסוף הוא המשך המלה, שצריך להמשיך האות. וכדי לחלק בין אלו חמשה דברים אשר בין "מגביהי" ובין "משפילי", ובין "מקימי" ובין "להושיבי", ובין "מושיבי", באו חמשה יודי"ן, כי בהמשך התיבה נעשה חלוק ביניהם בלשון. ובא לומר כי אלו הפעולות הם מחולקים; כי "מגביהי לשבת" (שם פסוק ה) הפך "משפילי לראות" (שם פסוק ו), כי "מגביהי לשבת" רצה לומר שכל הנמצאים הגבוהים והרמים הם תחת רשותו, והוא מגביהי לשבת עליהם, ועם כל זה אינו עוזב את הפחותים, וזהו "משפילי לראות".