ורצה בזה, כי לכך תקנו ההלל ולא הלל הגדול, אף על גב דלפי הסברא כיון שעיקר הדבר שאנו אומרים הלל משום שאנו באים לזכור חסדו של הקב"ה, והיה לנו לומר הלל הגדול דוקא, כי שם נזכר חסדו של הקב"ה, וכמו שיתבאר לקמן, ולמה אמרו הלל. ומתרץ, מפני שיש בו חמשה דברים. כלומר, הלל זה יש בו חמשה דברים כוללים אשר היו בעולם, דברים בלתי טבעיים. ודבר זה מפני שהקב"ה ברא עולמו בה', שנאמר (בראשית ב, ד) "בהבראם", בה"א בראם (מנחות כט:). וה"א אות נבדל, שנעשה על ידי נשימה בלבד, ואין צריך להוציא אותו על ידי חתוך הלשון כאחת* המוצאות, ומפני זה הה"א הזאת אות רוחני, שאין בו רק רוח הנשימה. ובשביל זה היה מקבל העולם מעלה אלקית רוחנית, בשביל שנברא העולם בה"א, אות רוחני. והם חמשה דברים אלו שהם בעולם, וכולם הם דברים עליונים נפלאים ונבדלים מן הטבע.
גבורות השם · פרק ס״א, י״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.