גבורות השם · פרק ס״א, ט״ו

ואלו חמשה דברים כולם נזכרים בהלל; שני דברים בהתחלת יציאתם ממצרים, ושני דברים בסוף הימים. כי יציאת מצרים וקריעת ים סוף הם כמו התחלה, חבלי משיח ותחיית המתים בסוף, והחמישי, שהוא מתן תורה, נמשך עם שנים הראשונים אשר הם בתחלה. כי מאחר שהעולם נברא בה"א, אם כן ראוי שיתחלקו הנפלאות שהם בלתי טבעיים אשר הם בעולם להתחלה וסוף; כי ההתחלה במה שהוא התחלה הוא יותר במעלה, שהרי הוא התחלה. וכן הסוף, כי בסוף כבר נשלם הדבר, ושלימות הדבר יותר עליון. ולכך החמשה דברים אשר בעולם, בשביל שהעולם נברא בה"א שהיא רוחנית, שלשה דברים כאשר יצאו ממצרים, ושני דברים בסוף לעתיד, לימות המשיח ולתחיית המתים. ושלשה דברים אשר ביציאה, שהם יציאת מצרים, וקריעת ים סוף, ומתן תורה. יציאת מצרים וקריעת ים סוף שניהם הם התחלת הויה לישראל, וראוים שיהיו בהתחלה, שכל הויה הוא בהתחלה. ולבסוף יהיה הפך זה, חבלי המשיח ומלחמות גוג ומגוג, ודבר זה יהיה חורבן והפסד הנמצאים, וראוי שיהיה זה בסוף, כי הסוף הוא מסוגל לדבר שהוא הפסד. וכן תחיית המתים, אין ספק שראוי שיהיה בסוף. ומתן תורה, לפי שהתורה קיום הנמצאים, ראוי שיהיה בהתחלה. ואלו חמשה דברים שיש בהלל, כלם הם דברים בלתי טבעיים. ובשביל שיש בעולם מעלה בלתי טבעית, מחדש הקב"ה בעולם גם כן מופתים בלתי טבעיים.