גבורות השם · פרק נ״ו, ה׳

וכאשר תבין דבר זה תבין סוד גדול* מה שנקרא הקב"ה "נורא", "האל הגדול הגבור והנורא" (דברים י, יז), והוא לשון נפעל, כי אין לקרות השם יתברך בלשון פעל, מפני שהיה משמע שהוא פועל המורא. אבל אין השם יתברך פועל המורא, רק המקבל המורא הוא ירא מעצמו, ואם לא ירצה להיות ירא, אין כאן פועל שפועל בו היראה. וזה שאמרו חכמים (ברכות לג:) "ועתה מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה וגו'" (דברים י, יב), ודרשו ז"ל 'הכל בידי שמים, חוץ מיראת שמים'. וביאור הדבר הוא ענין ארוך מאוד, נתבאר בספר גור אריה. אבל עיקר הדבר הוא מה שבארנו לך* למעלה, כי הוא יתברך אין פועל היראה כלל, אבל היראה הוא במתפעל, לא שיהיה פועל כלל, ולפיכך אין היראה בידי שמים. ומפני זה נקרא השם יתברך "נורא", לא "מיירא", שהיה משמע שהוא מיירא את בריותיו, והם מקבלים ממנו היראה*, וזה אינו, כי אין המקבלין* מקבלים הימנו היראה, ואין כאן פועל היראה, לכך אמר "נורא". ודבר זה ארוך הספור מאוד, ואין כאן מקומו. אבל אמרנו לך בזה כי היראה הוא כמו ממוצע בין "היד החזקה" שהוא הדֶּבֶר, ו"הזרוע נטויה" שהוא החרב.