"וישמע ה' את קולנו" (דברים כו, ז), כמו שנאמר. הוצרך להביא מקרא זה (שמות ב, כד) "וישמע את נאקתם", לומר כי השמיעה היתה בזכות אבות, כדכתיב (שם) "ויזכור אלקים את בריתו", ולא היתה בזכותם של ישראל. "וישמע ה' את קולנו", הזכיר השם המיוחד, ובפסוק "וישמע אלקים* נאקתם" הזכיר שם אלקים. והטעם מפני שבקול* שייך השם המיוחד, כי השם המיוחד אלקי יעקב, אשר נאמר עליו (בראשית כז, כב) "הקול קול יעקב", והבן זה מאוד. אבל שם "אלקים" נאמר אצל נאקתם, כי נאקת חלל נשמע במדת הדין, לכך נאמר "אלקים". והנה למעלה (פכ"א) הארכנו לבאר הכתובים, עיין שם.
גבורות השם · פרק נ״ד, ל״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.