"וירא את ענינו" (דברים כו, ז) זו* פרישות דרך ארץ, כמו שנאמר כו'. דרשו המקרא הזה "וירא את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו" על פרישת דרך ארץ, ועל הבנים, ועל הלחץ. ואף על גב שנראה לפי פשוטו רחוק להיות "ענינו" בא על פרישת דרך ארץ, וכן "עמלנו" על הבנים, כי לפי פשוטו נראה "עמלנו" העמל והיגיעה שהיה להם במלאכה, ולמה פרשו "ענינו" על פרישת דרך ארץ, ו"עמלנו" אלו הבנים. דע כי הפסוק "וירא ענינו עמלנו לחצנו" הם שלשה דברים; הענוי הוא העדר הטוב, ואילו אמר "ענותנו" היה פירושו כמו (שמות א, יא) "ענותו בסבלותם", אבל "ענינו" פירשו עוני, והעוני חסרון הטוב. ו"עמלנו" פירושו דבר שהוא עמל בעיניו*, ואין נפשו נחה בו, והוא טורח ומשא עליו. ו"לחצנו" הוא כמשמעו. לפיכך פירשו רז"ל כי העוני שהוא מורה על חסרון הטוב, אי אפשר לפרש על המלאכה והעבודה, שאין זה נחשב עוני, רק צער וקושי. אבל העוני הוא מה שהוא חסר טובה, וזה שהיו פורשים מנשותיהן, כי גזרו עליהם לעשות מלאכה בשדה, כדכתיב (שמות א, יד) "ובכל עבודה בשדה", ולא היו לנין בבתיהם, כדי להפריש אותם מנשותיהן, ולא היו פרים ורבים, וזה נקרא עניות* בודאי מצד חסרון הטוב*, והוא פרישת דרך ארץ.
גבורות השם · פרק נ״ד, ל״ט
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.