ומה שכתוב (שמות ב, כג) "ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה", אף על גב שעל דעת רז"ל פירושו שהיה שוחט בניהם, וזאת השועה עלתה אל האלקים, ואם כן מאי "מן העבודה" דקאמר. אלא כך פירושו, כי השועה הזאת, שהיא נאקת חלל, עלה אל האלקים מן העבודה. ובשביל שני דברים יחד, דהיינו שועת חלל והעבודה, "וישמע אלקים את נאקתם ויזכור אלקים את בריתו" (שם פסוק כד). שאם לא כן, אף* על גב שהיה שועת חלל, לא היה גורם רק שיהיו נצולים מן הריגה ושחיטת בניהם. אבל עכשיו שעלתה "מן העבודה", היה גורם השועה שהיתה מן העבודה* לזכור גם כן העבודה, ולהושיע אותם מהם. ואם לא היה נאקת חלל, לא היה גורם שנכנס צעקתם לפני האלקים, כי שועת חלל קרוב לכנוס לפני האלקים יותר מן העבודה. ולפיכך כתיב "ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה". כך פירשו חז"ל פסוקים אלו, והוא הנכון, וכל איש משכיל מודה לפירוש דברי חכמים, כי הם לפי החכמה.
גבורות השם · פרק נ״ד, ל״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.