לכך אמר "כנגד ארבעה בנים דברה תורה, אחד חכם, ואחד רשע". ביאור זה כי הבנים נחלקו דוקא לארבעה חלקים; כי יש בן שמוסיף חכמה ומדע, וזה נקרא "חכם"* בעבור שהתחכם לדעת דברים שאינם לפניו, והוא מתחכם עליהם וקונה חכמה. וזה נקרא "חכם", בעבור שקנה חכמה. השני, שאין בו תוספות ואין בו מגרעת, וזה התם*, שאינו מתחכם בידיעה יתירה, רק לשאול על הדברים כאשר יראה שנוי. וזה מגדר תמימות הידיעה, שאינו מוסיף ואינו גורע. שכל מי שיראה שנוי ראוי לו לשאול, ואם אינו שואל חסר מן הידיעה. והג', הוא שפוחת מן הידיעה, שאף על גב שהוא רואה שנוי, אינו שואל עליו. וזה חסר בודאי, ונקרא "שאינו יודע לשאול". אמנם יש הפך החכם, כמו שהחכם מתחכם בידיעה יתירה ותוספת, יש כנגדו שהוא חכם להרע, לשאול דברי מינות. וזהו בודאי תוספת, כי כל מינות הוא דבר תוספת רע, שהוא חכם להרע. וזה נקרא "רשע", פירוש רשע בחכמה להתחכם בדברי מינות, שכל אשר נוטה לרע נקרא "רשע". לפיכך אלו ארבעה בנים כוללים כל חלקי הבנים, ואין עוד אחר זולת אלו; אם מי שהוסיף בחכמה, ואם השלם בידיעה, ואם הפחות בחכמה, ואם אשר הוא הפך החכם, שזה חכם באמת להשכיל, וזה להרע בדברי מינות. ולכך מקדים החכם, ואחר כך הפך שלו, שהוא הרשע, כי ההפכים יש להם ידיעה אחת, כי מן הטוב ניכר אותו שהוא רע, שהוא הפכו. ואחר כך זכרם כסדר.
גבורות השם · פרק נ״ג, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
