גבורות השם · פרק נ״ג, י״ט

ומה שהניח הדורש התשובה הכתובה בצדו של חכם (דברים ו, כא-כה), ונתן לו תשובה אחרת לחכם* לומר לו "כהלכות הפסח", ולרשע לומר לו (שמות יג, ח) "בעבור זה עשה ה' לי", ולא לו. וזה כי לא בחנם כתבה התורה שאלת החכם ושאלת הרשע, דודאי כיון שמצוה להשיב לתם ששואל (שמות יג, יד) "מה זאת", בודאי ישיב גם כן לחכם ולרשע. אלא שלכך כתבה התורה כל אחד ואחד בפני עצמו, שחייב להשיב לכל אחד ואחד כפי חכמתו. וצריך להשיב לחכם כפי אשר הוא חכם. ולכך צריך לומר כהלכות הפסח, רצה לומר כל הלכות הפסח. ולרשע צריך להשיב לו כרשעתו גם כן, ולכך זכרה* תשובת כל הארבעה בנים. ואף על גב דיש לך ללמוד תשובת התם מתשובת שאינו יודע לשאול, מכל מקום כתב לך גם כן תשובת התם לחלק ביניהם, כי לתם ישיב יותר ממה שישיב למי* שאינו יודע לשאול, שהרי משיב לתם (שמות יג, יד) "בחוזק יד הוציאנו ממצרים", וזה אינו משיב לשאינו יודע לשאול. ולפיכך כתבה התורה שאלת חכם ורשע ותם ושאינו יודע לשאול, ללמד* לך להשיב לכל אחד כפי ענין שהוא שואל; לחכם כחכמתו, ולרשע כרשעתו, ולתם כתמותו. ומפני כי החכם הוא מוסיף בחכמה, שאין ספק כי כאשר הוא חכם מוסיף בחכמה יותר מתם, ולכך אמר גם אתה תעשה כמו שעשה, שתוסיף לו ללמדו* כהלכות הפסח. והרשע הוסיף ברשעתו, שכפר בעיקר, דבר שאינו ראוי לשום בריה. לכך* אמר "ואף אתה", כאשר עשה, כן תעשה, והקהה את שני* רשעתו. ולפיכך באלו שניהם דוקא אמר לשון "אף", לומר כמו שהם עשו, כך תעשה אתה. ואל יקשה לך כי התורה לא כתבה רק התשובה הפשוטה. שזה אין קשיא, כי התורה זכרה התשובה שצריך להשיב. ומפני שהוצרך לכתוב בתורה התשובה לבן חכם בפני עצמו, יש לך ללמוד להשיב כפי חכמתו. ועוד, כי יש ללמוד מן הרשע מפני שהוסיף ברשעות*, לכך יש להשיב אליו "בעבור זה עשה לי" יותר מן השאלה. הכי נמי החכם יש להשיב לו יותר ממה ששאל, כיון שהוסיף בחכמה.