וזהו דעת רבותינו ז"ל שאמרו (מכילתא שמות יג, יד), שני תלמידי חכמים שחייבין לעסוק בהלכות הפסח כל הלילה, שנאמר (דברים ו, כ) "מה העדות החקים והמשפטים". והיינו שאף על גב שפסוק זה נכתב אצל כל המצות, מכל מקום לא כתבה התורה שאלתו ותשובתו רק בשביל ליל היציאה. ומפני שכתיב "מה העדות והחקים והמשפטים", שהאריך בדבור, ולא הוי למכתב רק "מה המצות אשר צוה ה' אתכם", מגיד לך שמדבר במי שהוא חכם גמור גם כן, ויודע הכל, ולפיכך הוא יודע כי יש מצוה שהיא "עדות", ויש מצוה שהיא "חוק", ויש מצוה שהיא "משפט". שכל זה מורה על החכמה שבו, כמו שנתבאר למעלה בפרק שני, עיין שם. ומזה למדנו כי חייב האדם לפרסם יציאת מצרים בפה, אף שהוא חכם גמור ויודע הכל, מחויב לפרסם בפה. ומקרא זה נכתב בשביל ליל היציאה, לא זולת זה, כמו שהתבאר למעלה. וזהו אמתת פירוש דברי חכמים. ויש שאמרו שכל דברי חכמים הם אסמכתא ודרש ומליצת לשון, והם לא ידעו ולא יבינו בדרכי התורה כלל ובמדרשי חכמים.
גבורות השם · פרק נ״ג, י״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.