ומה שאמר החכם (דברים ו, כ) "אשר צוה ה' אתכם", אין זה יציאה מן הכלל, כי דבר זה אי אפשר. בשלמא הרשע שאמר (שמות יב, כו) "מה העבודה הזאת לכם", הוא שואל על העבודה, ומוציא עצמו מן הכלל שאומר שהעבודה הזאת היא לכם, ולא לו. אבל זה שאמר "אשר צוה ה' אתכם", איך יהיה זה הוצאה מן הכלל, אחר שהוא מודה כי השם יתברך צוה המצות*, איך יאמר שצוה ה' אתכם ולא לו. שאם צוה השם יתברך המצות, צוה לכל, או לא צוה לגמרי. לכך מה שאמר "אשר צוה ה' אתכם", אי אפשר לומר "ולא לו". ומה שאמר "אשר צוה ה' אתכם", ולא אמר "אשר צוה ה' אותנו", הוא חכמה גדולה. שאילו אמר "אותנו"*, היה משמע שהיה קשה עליו את מצות ה', ואינו חפץ בהם, ולכך הוא אומר "מה המצוה אשר צוה ה' אותנו", כלומר למה צוה השם יתברך אותנו מצות אלו, שאין אני חפץ בהם. אבל כאשר ישאל על אחרים העושים המצות, אי אפשר שיהיה מתרעם על מצות שנתן השם יתברך להם, כי למה לו להתרעם על מצות שאינו עושה הוא דבר, מאחר שהוא מודה שהמצות הם מהשם יתברך.
גבורות השם · פרק נ״ג, כ׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.