גבורות השם · פרק נ״ג, י״ז

ומכל מקום אין שאלתם רק בליל יציאה. ואפילו אם אתה אומר השאלה שלהם על המצוה אשר כתובה שם השאלה מן הטעם אשר התבאר, כי המצוה ההיא ראוי שישאל עליה השואל, כל אחד ואחד כפי ענינו כמו שהתבאר, מכל מקום למדנו שלא כתבה התורה שאלת הבנים רק משום ליל היציאה, שהוא מחויב לספר ביציאת מצרים. ודבר זה תלמוד מן מי שאינו יודע לשאול, שהוא תולה במגיד בלבד, ולא בשואל, יש להגיד לו בליל היציאה. אבל מי שהוא שואל, הוא ברשות עצמו לשאול, והוא שואל במקום אשר נראה לו לשאול; החכם שואל על כל המצות כשהוא מתחכם בהם בשכלו, ולפיכך שואל החכם (דברים ו, כ) "מה העדות החקים והמשפטים" בכל מצוה אשר יחפוץ, כי כל המצות אליו בשוה. והתם כאשר יראה שנוי, ולפיכך הוא שואל על הריגת פטר חמור דוקא, שהוא שנוי גדול. והרשע על הפסח, שהיא עבודה אל השם יתברך. ומכל מקום אין המצוה להשיב כשישאל רק בליל פסח, הוא ליל היציאה, ובשביל כך נכתב זה בתורה. כי כאשר ישאל בליל היציאה כל אחד לפי מדריגתו; התם מפני השנוי שיראה במִצְות שהם בליל היציאה. והרשע אשר אינו רוצה בעבודת השם יתברך, ולפיכך שואל עליהם. והחכם הוא שואל מפני המצוה* בלבד, ואז המצוה להשיב, שאז חייב לפרסם יציאת מצרים.