והנה התבאר השטה שלא בדוחק כלל, על פי שיטת רב אלפס. אלא שקשה למה לא נפרש כמשמעו לגמרי כמו שפרשנו תחלה, שהכל מודים שלא יקדש על יין כשנטל ידיו. ורב כאשר היה מקדש על פת, נטל ידיו תחלה, וכאשר לא קידש אפת, לא נטל ידיו תחלה. ואפשר שזה דוחקו קושי(-ו-)ת הרשב"ם (פסחים קו:), דהיה לרב ברונא להשיב 'אנא אחמרא הוא שאמרתי לא יקדש'. אלא רב יצחק משמיה דרב מתיר הכל, אפילו לכתחלה ליטול ידים ואחר כך לקדש. ומכל מקום עם כל זה ראוי לנהוג לקדש תחלה ואחר כך ליטול ידים, כמו שסוברים בית הלל מוזגין את הכוס ואחר כך נוטלין לידים (ברכות נא:), והוא מנהג שראוי לשבח.
גבורות השם · פרק נ׳, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.